חיוך מלוכסן, / בהמתנה /

ולא רואה את קטנות המוות.

מכאן ובקריאה מחדש של השיר "בהמתנה" - התמונה העולה בו מצמררת. אני הרבה פעמים חושב שחנוך לוין הצליח בדרכו להציג את "נלעגות החיים", או העניק חיים למשפטיו הידועים של קוהלת על היעדר משמעות לחיים.
ואני חוזר לשיר הראשון,

חִיּוּךְ מְלֻכְסָן, שמסתיים בחזרה על "האם האם.." שזו שורה פותחת של שיר אהבה ישראלי פופולרי, והחזרה הזו אף היא צובעת את השיר באור אירוני, כפי שיוסבר מייד.

נדמה לי שגם בו שווה לקרוא אחרי קריאת השיר את את ההערה בשוליו: "סיפור סיפור" שבישראלית מבטא אירוע משמעותי, יוצא דופן, ואז ה-הנחתה הקומית? הארכי טיפים של קרל גוסטב יונג, ודוק כל שמו ולא רק כמנהג, התייחסות לשם משפחתו. אירוניה או רצינות, או המלצה?

כי הרפרור לדמויות פאר מהספרות הקאנונית האירופאית, פלובר מאה 19,  ו-ד"ה לורנס מהמחצית הראשונה של המאה העשרים [מדוע לא הוזכרה אנה קארנינה] נעשה מתוך חיוך מלוכסן, שמטבעו נחשב כחיוך אירוני מאוד, או חיוך של פיתוי שנשים מחייכות.

שני השירים לענ"ד מציגים ביוגרפיה ארספואטית ועימותה עם המציאות, על מעבר הזמן והגיל שמשנה את המבט שלנו.

.

הארמזים מיצירות ספרותיות דגולות מסיעיים לך להעביר את התחושות בעוצמה, לצד חיוך אירוני על אהבה, על החיים ועל המוות המצפה בסוף הדרך. 

רבקה יקרה,

שני השירים מעידים על קול ספרותי ייחודי, עשיר ברבדים ובאזכורים תרבותיים. ב”חיוך מלוכסן” היטבת לחשוף את הפער שבין החיוך הגלוי לשאלות הפנימיות המלוות את האדם, ואילו ב”בהמתנה” הענקת משמעות עמוקה לחלוף השנים, לציפיות המשתנות ולמבט המפוכח על החיים. כתיבתך אינטליגנטית, רגישה ומעוררת מחשבה, והיא ממשיכה להדהד גם לאחר סיום הקריאה.

שבוע טוב ושקט 

שמוליק