שתי טיפות מים

איך מזהים
בסבך הדמויות שבעולם
אדם מוכר.

כאן, בשדרה המרכזית
של שדה התעופה הקטן
בעיר הבירה הירוקה.

אני מתיישב במקרה
ליד מזרקת קיר הפוכה.

המים נופלים
על קיר העץ,
כמו גשם רך מן הרקיע.

מדי פעם
המטר הזה מתפזר לצדדים מתעופף,
כאילו מנסה
להרשים את הצופה.

ומבעד למסך המים
חולפים אנשים
מרחבי העולם,
בשלל הגזעים.

וראיתי, אני חושב,
אפילו אותך.

כלומר —
אישה שדמתה לך.

שיער פחם
גולש במידה,
וחיוך
מועתק ממש אחד לאחד
מפנייך שופעי האור.

גם היא נמוכה.
כל כך דמתה לך,
כשתי טיפות מים
רגע לפני שהן מתפצלות.

נכון,
הייתה צעירה ממך
בעשרים שנה.
ובכל זאת —
אחות תאומה.

וטיפות המים מן המפל
לא מרפות ממני:
דומות.
לא זהות.