הצרצר והנמלה / רונן

הצרצר והנמלה / רונן

נמלי רגש חרוצות

את ליבי בשיירה חוצות

מלקטות פרורי אהבה

לרגעים בם לא אדע שלווה

לליל סגריר נטול חימום

או ליום חמסין של שעמום

כך בהתמדה, ללא לאות ובסבלנות

אוגרות משירים וספרים בקבלנות

אוספות, עורמות שלא יחסר

בהגיע אותו חורף רגש מנוכר

ואז בהבזק סופה היא מגיעה

הוד מעלתה, הגברת אהבה

שורפת, אוכלת ומכלה

ללא הבחנה והבדלה

מאגרי רגש לשנים רבות

היא זוללת בכמה שניות

כמו צרצר רווק כל ליל כלולותיה היא חוגגת

וכמו שבהרף רגש היא הבליחה בהרף מתפוגגת

ומהו אותו מוסר השכל נודע

של שביל חיינו בתת מודע

איה נלכה? איך וכיצד נבחר?

הלחיות את היום או את המחר

הלהיות אוויל משריש ומאושר

או הרפגון ריגשי שבליבנו גר

הלהישרף עד כלות בתאווה

או להתחמם קלות בצל האהבה

מה באמת נכון, אין איש אשר ידע

ועל  זה גם אפלטון – פשוט יגיד תודה

© כל הזכויות שמורות לרונן