כְּסוּת חֲדָשָׁה

כְּסוּת חֲדָשָׁה
 

אֶל תּוֹךְ אוֹתִיּוֹת שְׁקוּפוֹת

אֲנִי יוֹצֶקֶת זִכְרוֹנוֹת.

קוֹלִי נִבְלַע בַּחֲשֵׁכָה, וַאֲנִי שׁוֹתֶקֶת,

מַקְשִׁיבָה לְגַעְגּוּעֵי הַלַּיְלָה וְהַזְּמָן,

וְנוֹתֶנֶת לַחֲלוֹם פֻּרְקָן.
 

עַד שֶׁהַגַּלִּים מְעִירִים אוֹתִי,

וְהַמּוּזָה פּוֹרַחַת.

אָז אֲנִי עוֹטָה כְּסוּת חֲדָשָׁה,

מְחוֹלֶלֶת בְּרִקּוּד שֶׁל שִׂמְחָה,

מְמַשֶּׁשֶׁת אֶת הַדֹּפֶק, מְמַמֶּשֶׁת חַיִּים,

וּמְחַיֶּכֶת אֶל הָעוֹלָם.
 

וְגַם אִם הַנָּאִיבִיּוּת נִסְדֶּקֶת,

וּבְרִגְעֵי הָאַכְזָבָה הַצְּחוֹק טוֹבֵל בִּדְמָעוֹת,

הַתִּקְוָה קוֹשֶׁרֶת אֶת קְצָווֹת הָרֶגֶשׁ.

אֲנִי חֲזָקָה, וְאֵינִי חוֹשֶׁשֶׁת עוֹד.
 

כְּמוֹ עוֹבְדֵי בָּמָה הָאוֹסְפִים בִּגְדֵי שַׂחְקָנִים,

אֲנִי אוֹסֶפֶת אֶת שִׁבְרֵי חַיָּי, וּמַמְשִׁיכָה.

כָּל מִשְׁאָלָתִי הִיא לְיַפּוֹת אֶת כְּאֵב הָעוֹלָם,

לְרַכֵּךְ אֶת גַּסּוּת הַחַיִּים בְּפִרְחֵי אַהֲבָה,

בְּיֹפִי הַמַּחְשָׁבָה, בָּרוּחַ –

וְאִתְּךָ.

~

בְּרָגְעֵי הַשֶּׁקֶט שֶׁל הַלַּיְלָה, כְּשֶׁהָעוֹלָם מִשְׁתַּתֵּק, אֲנִי מוֹצְאָה אֶת עַצְמִי מַבִּיטָה פְּנִימָה. קוֹלִי נִבְלַע בַּחֲשֵׁכָה, וּבִמְקוֹם לְדַבֵּר – אֲנִי כּוֹתֶבֶת. אֲנִי יוֹצֶקֶת אֶת כָּל הַזִּכְרוֹנוֹת וְהַגַּעְגּוּעִים שֶׁלִּי אֶל תּוֹךְ אוֹתִיּוֹת שְׁקוּפוֹת עַל הַדַּף, וְנוֹתֶנֶת לַחֲלוֹמוֹת הֲכִי כְּמוּסִים שֶׁלִּי פֻּרְקָן וּמָקוֹם לִנְשֹׁם.

אֲבָל אֲנִי לֹא נִשְׁאָרֶת בָּאֲפֵלָה. כְּשֶׁהַבֹּקֶר עוֹלֶה וְקֵצֶב הַגַּלִּים מֵעִיר אוֹתִי, מַשַּׁב הַשְּׁרָאָה חָדָשׁ מְמַלֵּא אוֹתִי. אֲנִי מַשִׁילָה מֵעָלַי אֶת הַכְּאֵב, עוֹטָה כְּסוּת חֲדָשָׁה שֶׁל כֹּחַ וְיוֹצֵאת לִרְקֹד אֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁבִּי. אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לְמַשֵּׁשׁ אֶת הַדֹּפֶק שֶׁל הַחַיִּים, לְמַמֵּשׁ כָּל רֶגַע וּפָשׁוּט לְחַיֵּךְ אֶל הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ.

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי נָאִיבִית לִפְעָמִים. הַחַיִּים כְּבָר סָדְקוּ בִּי תְּמִימוּת, וְהָיוּ רְגָעִים שֶׁבָּהֶם הַצְּחוֹק שֶׁלִּי הָיָה מָלֵא בִּדְמָעוֹת שֶׁל אַכְזָבָה. אַךְ הַתִּקְוָה שֶׁבִּי חֲזָקָה יוֹתֵר; הִיא תָּמִיד קוֹשֶׁרֶת מֵחָדָשׁ אֶת קְצָווֹת הָרֶגֶשׁ הַפְּרוּמִים שֶׁלִּי. אֲנִי מַרְגִּישָׁה חֲזָקָה וַאֲנִי כְּבָר לֹא מְפַחֶדֶת לְהִפָּגַע.

כְּמוֹ עוֹבְדֵי בָּמָה מְסוּרִים, שֶׁאִישׁ אֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתָם כְּשֶׁהֵם אוֹסְפִים בְּשֶׁקֶט אֶת בִּגְדֵי הַשַּׂחְקָנים בְּתֹם הַהַצָּגָה, כָּךְ גַּם אֲנִי עוֹשָׂה עִם עַצְמִי. אֲנִי אוֹסֶפֶת אֶת כָּל הַשְּׁבָרִים שֶׁלִּי, אֶת כָּל תַּחֲנוֹת חַיָּי, וּמַמְשִׁיכָה לִצְעֹד קָדִימָה בְּרֹאשׁ מוּרָם.

כָּל מַה שֶׁאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא רַק לְיַפּוֹת. לְיַפּוֹת אֶת הַגַּסּוּת וְאֶת הָאַכְזָרִיּוּת שֶׁיֵּשׁ לִפְעָמִים בַּמְּצִיאוּת, וּלְרַכֵּךְ אוֹתָהּ בְּעֶזְרַת פִּרְחֵי אַהֲבָה, בְּחֶסֶד הַמַּחְשָׁבָה הַטּוֹבָה, בָּרוּחַ הַחָפְשִׁיָּה – וְיוֹתֵר מִכֹּל, יַחַד אִתְּךָ.
~