מחק / 2 /

רבקה יקרה,
שיר חד, אמיץ ומעורר מחשבה. מרגש כיצד המחיקה הופכת למעשה של התפכחות, ודווקא מתוך המבט הרחב על "תיאטרון" החיים. הקריאה ש"ישראל הזקנה" תתעורר ותתנער מכל מה שנכפה עליה מעניקה לשיר ממד לאומי נוגע ללב, המשלב כאב עם תקווה לשינוי. גם הסיום, הנע בין חשבון נפש אישי לחשבון נפש קולקטיבי, מהדהד בעוצמה ומשאיר את הקורא עם הרבה מחשבות. תודה על שיר שיש בו ביקורת, אחריות ואמונה שעדיין אפשר לתקן.

בברכה

שמוליק

מצעד האיוולת, האכזריות, השעמום והבנליות של החיים האנושיים בולט כשכל "ערכים" מובנים כחסרי משמעות, אז מ נשאר? אולי כבר מחקת?

אגב, יתכן ואני נוטה להבין את השיר דרך עיני קאמי, שטען שיש למחוק את כל שרשראות התרבות הקיימות, עד שמגיעים לבסיס, שהוא חסר משמעות, [גן אנוכי, שרידה, אוכל, מוות, רבייה]. ההבנה שהכל חסר משמעות, האבסורד, היא הדרך ליצור משמעות אותנטית, להיות "על אדם" ניטשיאני.

את רואה זאת שוב ושוב במציאות. צופה מבלקון אל תיאטרון הריאליטי הזה, וכבר לא מפתחת ציפיות. תקווה מזמן איבדת ומחקת אותה מהשיח שלך. 

את מביעה שעמום מהחזרתיות ההיסטורית, אך גם תקווה ש"ישראל הזקנה" תשתחרר מהשטויות שנכפות עליה, כשהשיר מסתיים בווידוי שנמחק.

מקסים בוקר מחבק ונעים

קריאה להביא בחשבון שישראל הזקנה תתעורר ותתנער מכל המונקי ביזנס  שנכפים עליה, הוף אוף סורי תקווה האנושה. האשמת-בגדת-גזלת, דיברת די ואת שואלת אם מחקת. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום טוב.