מחק

זועק, הזיכרון הקולקטיבי סלקטיבי והמחק הגדול של הזיכרון הקולקטיבי עסוק בפעילותו זה כבר שנים. את עוד כאן. תודה רבה לך רבקה יקרה, שבוע טוב ומיטיב. את מדברת מהניסיון. 

איזה אי צדק כללי יש בעולם. הזיכרון האנושי הקולקטיבי הקצר. אך אולי לא במקרה של שיריך, הלוואי שלא! 

רבקה יקרה, שיר חד ומעורר מחשבה. הצלחת לגעת בפחד האנושי מפני ההישכחות, ובמתח שבין הזיכרון הפרטי לזיכרון הקולקטיבי. הרמיזות לקפקא והסיום הנקטע מעניקים לשיר עוצמה ומותירים הד ארוך גם אחרי הקריאה. 

שבוע טוב ושקט

שמוליק

הזיכרון המשותף של האנושות הוא בררני ( ובסופו של דבר ימחק גם את הפרטים החשובים ביותר של כל דור.

את משלימה  בעצב שאפילו פסיק אחד מהמחשבות או מהכתיבה  לא יישאר

תודה וערב מחבק

רבקה יקרה..!!!

שעון הזמן לא עוצר..אך אותותיו

ניכרים...

מסכים עם כל מילה שכתבת..

וכי מה אנחנו..גרגר אבק בקוסמוס..

מקדיש לך שירתי זו..

לילה טוב ושפע בריאות טובה..

גַּרְגֵּר אָבָק בַּקּוֹסְמוֹס/שַׁמַּאי אַרְמָּן
***************************
בְּתוֹךְ קַפְּסוּלַת זְמַן,
אָדָם, כַּחֲצִיר יָמָיו
מֵעֶרֶשׂ הִוָּולְדוֹ,
כִּלְחִישַׁת גֶּחָלִים עֲמוּמָה,
מִגּוּף לְאֵפֶר.

כְּמוֹ הַחַיִּים,
כְּמוֹ הַמָּוֶת,
כְּמוֹ הַזְּמַן.

דַּרְכּוֹ לְאָן?

כִּי מַהוּ הָאָדָם..?
כְּבָא וְהוֹלֵךְ כָּרוּחַ  
כְּעַלְעַל נִידָּף,
כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה,
כַּצֵל יִימּוֹג. 

נוֹטֵף זֵיעַת אַפּוֹ, לְפַּת,
נוֹפֵל עַל חֶרֶב יָמָיו,
סוֹפוֹ.

אָדָם, 
גַּרְגֵּר אָבָק 
בַּקּוֹסְמוֹס.

כָּל הַזְּכֻיּוֹת שְׁמוּרוֹת: © שַׁמַּאי אֲרְמָּן
23/6/2021