שני כיסאות

צביקה יקר,
אהבתי את הדרך שבה הפכת שני כיסאות נטושים לסמל של תקווה, שייכות ואהבה. במעט מילים הצלחת לצייר תמונה עדינה ומרגשת, שמזכירה שלפעמים די במבט אוהב כדי להעניק חיים חדשים למה שנראה אבוד. הסיום, עם קרני השמש המלטפות את הגב שלך ושלה, חותם את השיר ברוך וביופי. נהניתי מאוד לקרוא.

לילה טוב ושקט

שמוליק

יפה: אתה מרים ומתקן שני כיסאות זרוקים בטבע, מצמידם לאהבה ומעתה הם שלך. קרניים אחרונות  מלטפות גבך ושלך. תודה רבה לך צביקה יקר, ערב טוב.