חוֹף מִבְטַחִים

.

וידוי שמקורו בהארה אינטימית, לא-נוחה, קשה,

- אבל תוצאותיה טובות: בונות עולם פנימי,

אישי, חדש. 

שיר רגיש-רגיש. דיבר אליי מאוד. 

ואהבתי לא-פחות. 

תודה רבה-רבה לך עליו, אביה אהובה. 

לילה טוב ומיטיב לך. 

שלך, <לב>

רבקה

---

הִיא אָבְדָה בֵּין הַגַּלִּים.
וּמָצְאָה אֶת הָאוֹר.
זָקְפָה קוֹמָה,
פָּרְחָה כְּחַמָּנִית,
וְהַלֵּב מָצָא חוֹף מִבְטָחִים.

אביה יקרה,

איזה שיר עוצמתי ומאיר כתבת בהשראת  המשפט. הצלחת להפוך כאב של אובדן עצמי למסע של צמיחה, ובדימויי הים והחמנית רקמת תמונה עדינה ומרגשת של גילוי מחודש. במיוחד מרגש המעבר מן הרצון לרַצות את כולם אל הזקיפות הפנימית והחופש להיות נאמנה לעצמך. זהו שיר שנותן כוח גם לקוראים לעצור, לנשום ולזכור שהעוגן החשוב ביותר נמצא בתוכנו. נהניתי מאוד לקרוא.  מקסים.

לילה טוב ושקט

שמוליק

התחושה הזו שעלינו לרצות את כולם גורמת לנו לאבד את עצמנו. רק אנו עצמנו יכולים למצוא את עצמנו מחדש ולחוש משוחררים ומאושרים הרבה יותר. 

יפה ומרגש, מתעשתת: חיפשת חוף, ביקשת משענת, אך הרוח חזרה אליך מנשבת. את מעבדת את עצמך כדי לרצות את כולם. עכשיו את מאבדת את כולם ואת מוצאת עצמך. כבר לא עוקבת אחרי הצעדים של אחרים. תודה רבה לך אביה יקרה, יום מואר.

אביה אהובה

כל הכבוד

פועלת בחוכמה

תמיד חשבי על עצמךוןאהי את

ןרק את יודע ומכירה את מעלותיך

ממני בידידות כנה 

מרים

אביה יקרה

************

עברת כברת דרך ארוכה

עד למסקנה שאת ראשונה במעלה.

זה נפלא לרצות את הסביבה

קודם כל את ואחר כך האחרים

את זה לומדים מן הניסיון ..

לעולם לא מאוחר ...

התחברתי כולי לזה הנשלח :

לשבת מנוחה

עליזה.