אמנון ותמר - חלק ג' (מתוך הרומן בית האחוזה)

תקציר חלק ב'

החיכוך הבלתי נמנע בין אמנון ותמר שב ועלה יממה אחרי בואה; הרצון שלה לפגוש באחותה מחד ולעבוד למחייתה מאידך במקום שלא הוזמנה.

אחרי ארוחת הצהריים יצא אמנון לסיור ברחבי השמורה. עוד קודם לפני צאתו טלפן אל סמדר אחותה של תמר והודיע לה שהוא בדרכו אליה.

                   ***********************************

שעה וחצי חלפו מאז יצא אמנון מביתו עד שהגיע אל אגף הזוחלים והמכרסמים. תחילה, ניגש למשרד הראשי ופגש באמנון ענבר שהעביר לו בהזדמנות דיווח אחרון על הנעשה בשטח האגף, ולאחר מכן נכנס אל משרדה של סמדר.

היא שוב התנצלה בפניו ושמחה מאוד שתוכל לפגוש את תמר אחותה אחרי זמן רב כל כך מאז עזבה את חיפה. בהזדמנות זו, במשרדה, הראתה לאמנון את אוסף התמונות המרהיב שצילמה עבור הירחון מחו"ל.

אמנון נדהם מאוסף התמונות האדיר שברשותה: תמונות של חיות בר ושל צמחים הפורחים בעונות השונות המיוחדים לאזור זה בלבד.

סמדר הבטיחה שתעשה עבור אמנון אלבום תמונות מיוחד עבורו.

בסביבות השעה 18:00 חזר אמנון מהסיור וסמדר הצטרפה אליו לנסיעה.

בינתיים, בשטח האחוזה, הבנות הצעירות השתכשכו במימי הבריכה וגב' טלמור ישבה על כסא-נוח מתחת לעץ ורקמה להנאתה.

נעמי הגישה להן לימונדה קרה וקערה מלאה בפירות עסיסיים ומרעננים.

יואב שהיה עייף אחרי שעות של צלילה ניצל את הזמן למנוחה.

תמר קראה להנאתה בספר על תולדות ארץ ישראל מתקופת המקרא, מתוך אוסף ספרים רציני על ההיסטוריה הישראלית מאז ועד היום הנמצא בספרייה.

החדר היה עמוס בספרי קריאה של סופרים מהליגה הראשונה בספרות הישראלית וסופרים ידועים מחו"ל, ובספרי עיון בנושאים מגוונים. היא היתה שקועה בקריאת הספר ולא שמה לב למתרחש סביבה; בפתח דלת הספרייה הופיעה סמדר, היא ניגשה אל תמר ונעמדה מולה.

תמר שמחה לפגוש את אחותה, הן התחבקו והתנשקו. עברו חודשים רבים מאז נפגשו בפעם האחרונה. הן שוחחו והתעדכנו במעשיהן ובתחום העבודה.

"סמדר אני חייבת לבוא איתך לשמורה בה את עובדת", ביקשה.

"אין סיכוי, אחותי. העמדת אותי במצב לא נעים בכלל, אינני יכולה לעשות כעת דבר עבורך."

"אבל, סמדר,  אני לא יכולה להישאר כאן", התחננה תמר.

"לו רק היית מטלפנת אליי קודם ומכינה אותי לקראת בואך."

"כבר אמרתי לך בטלפון שניסיתי והתקשרתי ולא היתה תשובה", ניסתה לרכך את תשובת אחותה. לאכזבה גדולה כזו לא ציפתה תמר מאחותה; לא נשאר לה ברירה אחרת אלא להישאר בביתו של אמנון למרות היחסים המשונים שנוצרו ביניהם מאז בואה. בארוחת הערב התיישבו האחיות זו לצד זו.

אחרי הארוחה ניגשה מיכל לארון המצעים הכללי והוציאה מתוכו מערכת למיטת יחיד עבור סמדר, וסידרה לה חדר שתוכל להעביר בו את הלילה.

בזמן הארוחה ישב יואב, אחיה של מיכל, מול סמדר אחותה של תמר. היתה זו פגישתם הראשונה ונראה היה לנוכחים שהוא מוקסם ממנה מהרגע הראשון שהתראו; כפי שחזתה זאת תמר בשיחה מוקדמת עם מיכל.

הם שוחחו ביניהם והסתבר לכל הסובבים אותם שיש להם דברים משותפים.

אמנון הלך למשרדו אחרי שסיימו את הארוחה; הוא שכח מסמך שהיה זקוק כדי להעביר לאמנון ענבר וניצל את ההזדמנות שסמדר נמצאת כעת בביתו.

כשחזר מהמשרד רוב האורחים כבר שהו בחדרם נמים את שנתם פרט לדודתו שהעדיפה לחטוף תנומה קלה, במרפסת המזרחית, על מיטת שיזוף מכוסה בשמיכה קיצית קלילה. כעבור זמן מה התעוררה ועברה לשכב בחדרה במיטה נוחה בהרבה ממיטת השיזוף שבמרפסת.

                   ***************************************

היה זה הלילה השני של תמר בביתו של אמנון תמיר בעל האחוזה; היא ניסתה להירדם ולא הצליחה. קמה מהמיטה לבשה מכנסיים ארוכים וחולצה עם שרוול ארוך ויצאה למרפסת הפונה לים. התיישבה על כיסא שעמד בסמוך לבריכה ובהתה על השתקפות הירח במים ובמתרחש סביבה.

לפני שהלך לישון עבר אמנון בין החדרים לבדוק אם הכול כשורה.

הוא התכוון ללכת לחדרו כשראה את תמר יושבת לבדה ליד הבריכה.

אמנון התקרב אליה ואמר: "הייתי רוצה שנשוחח אם אינך עייפה?"

"אתה הרי מדבר, לא?" השיבה בוהה לעברו.

"הייתי רוצה שדודתי תראה אותנו צמודים זה לזו כמו זוג יונים", אמר והתקרב יותר לעברה.

"לדעתי כבר הראינו לה זאת מספר פעמים אמש", הגיבה לדבריו.

"הפעם תראה אותנו מסתודדים בחסות החשיכה לאורו החיוור של הירח, בואי תמרי נצא לטיול קצר", הושיט ידו לעברה והיא נענתה להזמנתו והצטרפה אליו.

אמנון הוביל אותה מסביב לבית הגדול וכשהגיעו מול חלונה של דודתו סובב אותה כשפניה מופנות לכיוון הבית. אלומת אור חלושה בצבצה מבעד לוילון חדרה של גב' טלמור אשר פנה אל הים בכיוון מזרח כמו החדרים שלה, של סיגל ומיכל. לעומתם, השתכנו יואב וסמדר בחדרים הפונים אל ההרים מצד מערב.

"זהו חדרה של דליה דודתי", הפנה את תשומת ליבה לחדר עליו הצביע ובדיוק אז כבה האור.

"מדוע נעלמת לי אמש?... הלכת לחדרך מוקדם", פנה אליה בטענות.

"אתמול בערב הייתי עייפה מאוד ולא יכולתי עוד להחזיק מעמד"

אמנון קרב אותה אליו ונשק לה קלות על שפתיה.

נשיקה זו עוררה את תמר באופן מוזר, דבר שגרם לה להרהר על כך, היא כעסה על עצמה ועל תחושותיה התוססים. הקשר ביניהם כל כך לא מציאותי שבה ואמרה לעצמה.

אמנון תפס בידה וקרב אותה צמוד אליו כך שיכלה לחוש את פעימות לבו כשמנגד פעימות לבה הלם בחוזקה גם כן. ואז, ללא הודעה מוקדמת, שלח את ידו השנייה שפתחה את כפתורי חולצתה, הכניס את ידו ותפס את שדה השמאלית, מלטף את הפטמות שהזדקרו למגע אצבעותיו.

"הנח לי, תן לי ללכת", אמרה כשהיא מנסה להשתחרר מאחיזתו.

"אל תשכחי שהסכמת לשתף איתי פעולה", הזכיר לה.

"דודתך לא נמצאת כעת בסביבה היא בוודאי מזמן חולמת חלומות", זעמה.

"לאן את ממהרת יש לי עוד דברים לומר לך", קרא לעברה.

"אני הולכת לישון ואם יש לך דברים לומר תאמר לי אותם מחר", החלה ללכת ואז נעצרה "ובכן?" פנתה ושאלה.

רצתה לדעת מה יש לבחור לומר לה ולא יכלה לחכות עד למחרת.

"האם נסעת פעם על טרקטורון?" שאל.

"לא", השיבה.

"על סוסים רכבת?"

"כן, אבל זה היה מזמן."

סמדר אחותה היתה חברה במועדון הרכיבה בקיבוץ רמת-יוחנן הסמוך לקריות שליד חיפה. אהבתה לרכיבה והתלהבותה הרבה הביאו את תמר להצטרף וללמוד רכיבה במועדון בו היתה חברה אחותה; זה היה אחד מהסיבות בגללן הדרימה סמדר, כדי שתוכל לרכב חופשי במרחבים העצומים.

לצערה הרב באותה תקופה נאלצה תמר להפסיק את חברותה במועדון הרכיבה כי הפכה למובטלת והתענוג היה יקר מדי עבורה, ומאז המתינה לרגע בו תשוב לרכב על סוס אמיתי.

"את בטוחה שאת יודעת לרכב?" חזר ושאל אותה.

"כן, בוודאי."

"מצוין", אמר וחייך.

"מיכל יודעת לרכב ולפי דעתה היא רוכבת מיומנת למרות שאינה מתאמנת ברכיבה מאז היתה ילדה קטנה, וסיגל חברתה אינה יודעת כלל."

"מה אתה רומז בדבריך?" תחושה מוזרה הציפה אותה.

"השתיים תיראנה מטופשות כשתרכבנה לצדך, אינך חושבת כך?"

"אם זוהי תוכניתך אין לי כל כוונה לשתף איתך פעולה", אמרה.

"את הרי סיפרת שאת יודעת לרכב ומזמן שלא  התאפשר לך, יש לך הזדמנות להגשים את רצונך ולרכב חופשי, נצלי את הרגע."

"אין לי כל כוונה להשפיל את הבנות", השיבה בנחישות.

אמנון התעלם מדבריה האחרונים.

"עם שחר אערוך סיור מוקדם בשמורה ובאותה הזדמנות אחזיר את סמדר, אחותך לאגף הזוחלים וכשאחזור לחווה בסביבות השעה 9:00, בכוונתי להזמין את כולם בזמן ארוחת הבוקר להצטרף אליי ולצפות בדברים החדשים שנעשו בשטח האחוזה, כולל השמורה. אם יהיה זמן אולי נצא אחרי הצהריים לרכיבה או ניסע על גבי טרקטורונים, ברשותי חמישה כלים ויהיה מספיק לכולנו."

"עוד נראה...", השיבה להזמנתו והחלה לנוע בכיוון הבית כשאמנון צועד בעקבותיה.

עברה דרך הבריכה ומשם נכנסה לפרוזדור ארוך שהוביל אל חדרה.

הלילה שוב התקשתה להירדם; הסתובבה שעות מצד לצד בטרם נרדמה. בבוקר בקושי הצליחה להתעורר והיתה רחוקה מלהרגיש רעננה אחרי לילה מסעיר שכזה.

אחרי תשע אמנון שב מן הסיור היומי והבחין מיד בהיעדרותה של תמר בחדר האוכל; ניגש אל חדרה לברר אם היא עדיין במיטה, פתח את דלת חדרה וראה אותה שוכבת מכוסה קלות בסדין. ניגש אליה וליטף קלות בשערה.

"בוקר טוב תמרי", בירך אותה.

"אני כבר קמה...", אמרה בזמן שפקחה את עיניה והתמתחה.

"מה, כבר בוקר?" שאלה מנומנמת.

"כבר אחרי תשע, השאר כבר סיימו לאכול מזמן את ארוחת הבוקר, ואת עדיין ישנה", התגרה בה.

אמנון יצא מחדרה ותמר ניגשה להתלבש. התארגנה בזריזות והלכה למטבח, שם פגשה את נעמי כשהיא רוכנת מעל הסירים טורחת ומבשלת, מכינה את ארוחת הצהריים.

"בוקר טוב לך", פנתה אליה נעמי בברכה.

תמר השיבה לברכתה וניגשה אל קומקום הקפה שעמד על השיש ומזגה לעצמה קפה, הכינה לחם קלוי ומרחה מעל גבינת עזים. הניחה הכול על גבי מגש יצאה למרפסת הקדמית, והסבה לשולחן הפינתי מימין. נוף הררי נשקף לנגד עיניה בצבעים מרהיבים של גווני חום משולבים עם גווני אדום ושחור; מראה נפלא של טבע. לאחר שסיימה את הארוחה הקלה פנתה לטרקלין, שם פגשה בדודתו של אמנון יושבת על הכורסה ומדפדפת בשבועון אופנה.

שאלה תמר את גב' טלמור היכן נמצאים כולם והדודה השיבה לה שאמנון הבנות ויואב מצפים לה ליד האורוות.

כשהגיעה לשם ראתה אותם עומדים מסביב לג'יפ הצבוע בצבעי הסוואה.

"בוקר טוב וברוכה הבאה", קידם את פניה אמנון.

"בוקר טוב לכולם", ברכה אותם.

יואב, סיגל ומיכל השיבו לה אף הם בברכה.

"קדימה, זזים... עלו על הג'יפ", קרא לעברם אמנון.

תחילה נסעו לאגם המלאכותי, הדומה יותר כבריכת דגים גדולה מלאה בחרקים שהתעופפו מעליו בעליזות ומקהלת צפרדעים קרקרו להנאתם. מסביב לאגם התאספו חיות בר על ארבע וציפורים שנדדו מן הדרום החם לצפון הקר וחנו במים הקרירים. לאחר מכן עלו על הרכס שמעל הכפר וביקרו במצפה התיירותי; שבתחומו מרכז קניות רבגוני המשרת את התושבים בכפר ואת המטיילים הרבים המגיעים למקום. הם התרשמו מהנוף המדהים ביופיו הנצפה אל האזור כולו. בדרך חזרה לביתו סיירו בין ענפי המשק (החקלאי והחי) המגוונים – אמנון התעכב ליד כל ענף והסביר על כל אחד מהם. כשהגיעו לאורוות הסוסים העביר מידע כללי בנוגע לסוסים ולגבי השוני בין הזכרים לנקבות והטיפול בהם.

                   *************************************

שבוע חלף מאז הסיור בין אגפי המשק השונים והפעם הציע אמנון לקחת את החבורה לסיור בג'יפ עד למקום הרכיבה האהוב עליו, שם ימתין להם קרון מיוחד המצויד בחמישה סוסים משני המינים אותם דאג אמנון להעביר מבעוד מועד לאזור המיועד לרכיבה. בדרכם אל מקום המפגש חזר אמנון והדריך אותם בנוגע לגבי הסוסים: "הנקבה – רגישה יותר ויש צורך בהרבה אהדה ומגע עדין.

לעומתה, הזכר –  הטיפול בו קל יותר יחסית. דבר שחשוב לזכור – כשנעמדים ליד סוס זכר על הרוכב לעמוד לפניו כשמבט כן בעיניו."

עם הגיעם למקום הוריד אמנון מן הקרון תחילה את הסוסות בעלות גוון חום בהיר ובז' עם כתמים חומים כהים. יואב ניגש לעזור לאמנון והוריד מתוך הקרון שני סוסים זכרים בעלי גוון כסוף עם כתמים שחורים, וסוסה נוספת בעלת גוון חום בהיר עם כתמים צהובים. הם הרכיבו על הסוסים אוכפים מתאימים והכינו אותם לרכיבה.

"אני מקווה שכולכם יודעים לרכב?" שאל אמנון.

יואב ומיכל השיבו שכן וסיגל הודתה שאינה יודעת לרכב כלל.

מיכל באה לקראת חברתה ואמרה: "את תשבי על האוכף ואני אקשור עם חבל את הסוס שלך לסוס שלי כך לא תצטרכי להישאר לבדך עד שנשוב מהסיור."

סיגל נענתה בחיוב להצעתה של מיכל ושמחה להיות בחברת כולם.

"את יודעת לרכב תמר?" פנה אליה אמנון בשאלה.

"כן", השיבה מבלי להסתכל לעברו. השאלה היתה כל כך מיותרת, הרי הוא ידע שהיא רוכבת כי סיפרה לו על כך רק אמש.

אחרי זמן ניכר שלא היתה בקרבת סוסים חשה תמר מרוגשת מאוד.

סיגל ומיכל קיבלו את הסוסות הראשונות שהוריד אמנון מהקרון.

יואב ואמנון עלו על הסוסים הכסופים עם הכתמים השחורים ותמר רכבה על הסוסה האחרונה אותה הוריד יואב מהקרון; אמנון אמר שהיא סוסה ידידותית. לא בכוונה משכה תמר ברתמת הראש והסוסה לפתע נעמדה על רגליה האחוריות ומיד אחר כך יצאה בדהרה מטורפת.

מרחוק שמעה את אמנון צועק לעברה שתעצור את הסוסה.

תמר ניסתה להישאר זקופה על גבה של הסוסה המשתוללת, למען בריאותה.

פתאום ראתה סוס מהיר חולף על פניהם, היה זה אמנון שהשיג את הסוסה ודהר לצידה.

"החזיקי מעמד ונסי להישאר עליה ככל האפשר, אבוא סמוך אלייך וארכב לצידך. כשאצעק קפצי, התרוממי מיד והתכונני לכך שאתפוס אותך. הבנת?"

"כן...", השיבה.

ברגע שאמנון נתן את ההוראה תמר השתחררה מהרתמות והוא אסף אותה אליו והושיב אותה על גבי סוסו ויחד רכבו עד למקום שם המתינה הקבוצה.

תמר ניסתה להסביר שזה לא היה בכוונה.

הבנות ויואב נעצו בה מבטים ולא אמרו דבר.

אמנון חזר ללכוד את הסוסה והחזיר אותה לקרון הצמוד לג'יפ.

כשחזר אמנון עם הסוסה פנה אל תמר בקול תקיף.

"תמרי, מה עלה בדעתך, איך זה שהתנהגת כך כלפי הסוסה בצורה כה נבזית. למה עשית זאת?"

"אני מאוד מצטערת על מה שקרה זה לא היה בכוונה", ניסתה להסביר אך...

"שלא תעשי זאת יותר לעולם. את מקשיבה לדבריי?" אמר בכעס.

"באמת שלא התכוונתי כנראה שעשיתי תנועה לא רצונית והסוסה הגיבה כך."

"חכי לנו בג'יפ עד שנשוב", אמר ויצא ברכיבה עם האחרים.

תמר לא התנגדה, היא העדיפה להישאר במקומה בלאו הכי גופה היה חבול וכאוב. בטרם יצאו מיכל התנדבה ועזרה לה בטיפול ראשוני בפצעיה כשסיגל עוזרת לה, ולאחר מכן הצטרפו אל הסיור שיצא לדרך.

לפני היציאה הצטיידו בקנקני שתייה, למניעת התייבשות, ודאגו גם לשתייה עבור תמר ולסוסה הנמצאת בקרון.

תמר קלטה בזמן שחיכתה לשובם שהיא רכבה על סוסה עדינה ורגישה מאוד המגיבה לרוך ולאהבה, ולעולם לא להפעלת משמעת פיזית, למרות שבמקרה זה הדבר קרה שלא במזיד.

בנוסף חשה על בשרה את תגובתה של הסוסה עליה רכבה כשהתברר לה שהיתה מאותם סוסים אשר נוקמים ברוכבים הפוגעים בהם.

הסוסה דהרה כאילו עפה באוויר בין שיחים קוצניים ועל שביל מלא באבנים.

מאוחר יותר כשחזרו כולם לביתו של אמנון קיבלה את פני השבים גב' טלמור. היא פגשה את תמר וראתה את מצבה המביך כששערה הפרוע מלוכלך ולא מסודר, ואיננה נראית עוד הבחורה המושכת שהגיעה אז עם אמנון.

תמר נכנסה למקלחת שבחדרה ושטפה מעליה את החול שעטף את גופה הכואב. בינתיים, ניגשה מיכל אל ארון התרופות וחיפשה נוזל חיטוי וקרם לשיכוך כאבים, וסיגל חברתה דאגה להביא לתמר מגבות.

"כשתסיימי להתקלח אמרח מהקרם לשיכוך כאבים", אמר אמנון מבעד לדלת.

תמר עשתה עצמה כלא שומעת והמשיכה בשלה כשהמים זורמים על גופה. כשסיימה לשטוף עצמה התעטפה במגבת גדולה ויצאה לחדר, שם פגשה באמנון שנשאר והמתין לה.

"את סובלת עדיין מכאבים?" התעניין.

"לא", השיבה למרות שההיפך הוא הנכון.

אמנון יצא מהחדר ומיכל נכנסה עם מגש עליו היו נוזל חיטוי וקרם לשיכוך כאבים וגם תחבושת סטרילית לחבישה לפי הצורך. היא החלה למרוח את גופה של תמר, ואחרי שסיימה לטפל בפצעיה יצאה מהחדר ואמנון שב ונכנס.

תמר לבשה שמלת טריקו ארוכה ללא שרוולים וניתן היה לראות בבירור את המקומות בהם נחבלה. אמנון הסתכל ישר בעיניה ודיבר על המקרה שארע עם הסוסה שעות קודם. תמר שבה והסבירה לו את שקרה לפי נקודת מבטה.

"כבר אמרתי לך שזו היתה תוצאה של תנועה לא רצונית, לא עשיתי דבר מכוון נגד הסוסה. אני אוהבת סוסים ולא הייתי מעיזה לפגוע. אני שבה ומתנצלת."

אחרי שיחתם יצא אמנון מחדרה ותמר העדיפה להישאר בחדרה וויתרה על ארוחת הערב שהוגשה באותו הזמן בחדר האוכל ונשכבה במיטה.

כשהיתה על סף תנומה שמעה את קול צחוקם של אמנון ואורחיו.

לבסוף נרדמה כשהיא עדיין כואבת פה ושם בגופה החבוש.

                   **************************************

עוד לפני הזריחה התעוררה תמר ובילתה רוב הזמן בחדר הרחצה בעירום מלא, הסירה את התחבושת ונכנסה לאמבטיה כשכרית מתחת לראשה, עיניה עצומות נושמת את אדי השמנים וצמחי המרפא.

דלת הכניסה לחדרה לא היתה נעולה ואמנון נכנס לברר לשלומה משלא ראה אותה על המיטה התקרב אל חדר הרחצה והציץ לראות אם הכול כשורה או שהיא זקוקה לעזרה לפני שיצא לסיור היומי כמדי יום.

ראה אותה שוכבת באמבטיה כשראשה מונח על גבי כרית ועיניה עצומות.

תמר חשה שאיננה לבד, פקחה את עיניה וראתה את אמנון בפתח הדלת.

"איך את מרגישה?" התעניין.

"תודה, יותר טוב", השיבה.

תמר לא שמה לב לכך שפטמותיה בצבצו מבעד לסבון שעטף אותן, עיניו של אמנון התמקדו בפטמות הזקורות שהציצו והוא אילץ עצמו והסיר את מבטו לפי שייתפס על חם. "את מתכוונת לצאת מהאמבטיה?" אמר כשחיוך בזווית פיו.

"כן, אחרי שתצא מהחדר", ענתה במבט מחויך.

זכויות יוצרים שמורות לסוסנה דגן©