מִפְרַשׂ הַהַשְׁרָאָה

מִפְרַשׂ הַהַשְׁרָאָה

בַּיָּם – כְּמוֹ הַגַּלִּים
הַמּוּזָה אַט מִתְנַפֶּצֶת,
רוֹחֶשֶׁת לְכָל הָעֲבָרִים.
שׂוֹחָה בְּלָאט לְצִדִּי,
עוֹטֶרֶת קֶצֶף לְבָנָה.
נָחָה חֶרֶשׁ לְיָדִי עַל הַחוֹל הָרַךְ,
וַאֲנִי חֲשׂוּפָה, זַכָּה וּשְׁקוּפָה
בֵּין צְדָפִים שֶׁל תִּקְוָה.

לְפָנִים נִשְׁמָתִי הָיְתָה דּוֹאֶבֶת
וְשִׁירַי מְלֵאֵי מַכְאוֹב וְיִסּוּרִים,
הַיּוֹם אֵינִי עוֹד כּוֹאֶבֶת
וְחַיַּי נִצְבָּעִים בִּצְבָעִים יָפִים.

לֹא נִצַּבְתִּי מוּל אֶרֶץ מֻבְטַחַת,
רַק הִבְטַחְתִּי לְעַצְמִי הַבְטָחוֹת:
בַּנְּקֻדּוֹת הָאוֹפְּטִימִיּוֹת לָגַעַת
וְלֹא לְהִכָּנַע עוֹד לְאַכְזָבוֹת.

הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלִּי פּוֹרְקִים כָּל עֹל,
וְאָז הַמִּלִּים עַל הַנְּיָר מִתְפָּרְצוֹת,
נֶחְשָׂפוֹת – מִתְלַכְּדוֹת – נֶהֱנוֹת.
אֲנִי קוֹרֶנֶת כְּשֶׁהַשִּׁיר בִּי
מְבַעְבֵּעַ וְשׁוֹפֵעַ
עָמֹק בַּנִּימִים וּבָעוֹרְקִים.

אִם הַמּוּזָה תַּעַזְבֵנִי וְלוּ לְרֶגַע קָט,
אָנָּא הַרְאוּ לָהּ אֶת נְתִיבָהּ אֵלַי חֲזָרָה,
לַחֲשׁוּ בְּאָזְנָהּ שֶׁאֲנִי פֹה בַּסְּבִיבָה,
מְיַחֶלֶת לָהּ, וּמְחַכָּה.
~