אִשָּׁה שֶׁל צֶבַע בְּפָלֵטַת הַחַיִּים

אִשָּׁה שֶׁל צֶבַע בְּפָלֵטַת הַחַיִּים
 

מֵהָרֶגַע שֶׁהִבְחַנְתִּי

בַּצְּבָעִים שֶׁבִּי

הִפְסַקְתִּי לִהְיוֹת שְׁקוּפָה

אֲנִי מַרְגִּישָׁה

בְּתַהֲלִיךְ הַעֲצָמָה אִישִׁי,

קַבָּלָה עַצְמִית

וְהַנְּכֹחָה בָּעוֹלָם,

מְכִירָה בַּיִּחוּדִיּוּת הַפְּנִימִית

וּמְבִיאָה לְמַעֲבָר

מִמַּצָּב שֶׁל בִּטּוּל עַצְמִי

לְנוֹכְחוּת בּוֹלֶטֶת וּבִטָּחוֹן.
 

בְּתוֹכִי כְּבָר סוֹעֵר הַכָּחֹל כְּמוֹ יָם,

וְהַצָּהֹב כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ שֶׁקָּמָה לִזְרֹחַ,

אֲנִי אִשָּׁה שֶׁנּוֹטֶלֶת מָקוֹם בָּעוֹלָם,

וּמִתּוֹךְ הַנִּגּוּד מְגַלָּה אֶת הַכֹּחַ.
 

זֶהוּ רֶגַע

בּוֹ אֲנִי מוּדַעַת

שֶׁאֵינֶנִּי צְרִיכָה לְהִתְנַצֵּל

עַל קִיּוּמִי

וּמַתְחִילָה לְהוֹצִיא לָאוֹר

אֶת הַגְּוָנִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁלִּי.
 

מַבִּיטָה בַּטֶּבַע, רוֹקֶדֶת מִשִּׂמְחָה,

זְהַב הַשְּׁקִיעָה עַל פָּנַי כְּבָר נִפְרָשׂ,

הָעָצְמָה הַנָּשִׁית בִּי עַכְשָׁו נִפְקְחָה,

בְּעוֹלָם שֶׁנִּצְבַּע בְּיֹפִי חָדָשׁ.
 

אֲנִי מְצַיֶּרֶת בְּמִלִּים

וְכוֹתֶבֶת בִּצְבָעִים

וְאָז הָעוֹלָם יָפֶה יוֹתֵר.
~