כלי מלחמה

דואג לבני משפחתך: בשעה זו ממש אתה עדיין מכין כלי מלחמה צנועים מפני אורחים שלא הזמנת ירושה לבני משפחתך. רק כמה כלי מגן לא יעילים ואינם חדים. זה כל אשר עוד מסוגלות ידייך, בגילך להיות. תודה רבה לך צביקה יקר, ערב טוב.

אינך מעוניין בביקורים של אורחים לא רצויים ולא מוזמנים. את הכנות שבך אתה מנסה להעביר לילדיך, זו הירושה ממך.  

צביקה יקר,

בשורות מעטות הצלחת לזקק תחושה עמוקה של תקופה שלמה , מציאות שבה גם אדם המבקש שלווה נאלץ להכין "כלי מלחמה" כדי להגן על ביתו ועל יקיריו. מרגש במיוחד הניגוד בין הצניעות של כלי המגן לבין עוצמת האחריות המשפחתית שאתה נושא על כתפיך.

הבית השני מרגש במיוחד: הירושה שאתה מבקש להותיר אינה חומרית אלא ערכית: דאגה, ערנות ונכונות להגן על היקרים לך. יש בכך ענווה גדולה וגם כאב שקט על עולם שבו נדרש בכלל להוריש כלי מגן.

השורה המסיימת, "אך זה כל אשר עוד מסוגלות ידיי, בגילי", מהדהדת בכנותה ומעניקה לשיר ממד אנושי ונוגע ללב. שיר קצר, מאופק ומדויק, שמצליח לומר הרבה על אהבה, אחריות ופכחון.

תודה על שיתוף שיר מעורר מחשבה ורגש. 

לילה טוב ושקט

שמוליק