יער מרפא

אחרי הכול יש תפנית: אתה נכנס וכאילו לא נכנסת ליער ובסוף משהו בך מתרכך, מכתב שלא נשלח נרטב. הלב באדמה רכה. תודה רבה לך צבי יקר, יום טוב.

צביקה היקר,

שיר יפהפה, עדין ומלא אווירה. הצלחת לתאר את הכניסה אל היער לא רק כמסע פיזי אלא כתהליך פנימי של התקלפות והרפיה. במיוחד  מרגשים הדימויים “זמן מאבד משקל” ו”הלב באדמה לחה” , שורות שמעבירות תחושת ריפוי עמוקה וחיבור מחודש לעצמנו. היער אצלך אינו רק מקום, אלא מרחב שבו הנפש יכולה להניח את משאה ולהתרכך.

נהניתי מאוד לקרוא.

סופ״ש רגוע ושקט 

שמוליק

ה יציאה אל היער היא חזרה אל "הפרא" התמים, זה שהתרבות טרם זיהמה אותו.

היא כבר לא כאן לומר לה דברים. יש מכתב שלא נשלח ועתה מעט חרטה מתלווה לכך. עצוב.