כְּמוֹ פַּעַם

פַּעַם חִפַּשְׂתָּ אֶת הַבָּרָק שֶׁנִּשְׁכַּח בְּעֵינַיִךְ,
וּמָצָאתָ לֵב יָשָׁן שֶׁעוֹד יוֹדֵעַ לָשִׁיר.
אַתְּ אֵינֵךְ בֻּבַּת חַרְסִינָה וְלֹא צֵל בְּלִי רֶגֶשׁ.
דַּי בְּמַבָּט אוֹהֵב כְּדֵי לְהַחֲזִיר בְּךָ חַיִּים,
כִּי אַתְּ צְרִיכָה אַהֲבָה כְּמוֹ לֶחֶם וַאֲוִיר.
 

אביה יקרה,

כתבת שיר נוגע ומלא עוצמה על הכמיהה לשוב אל החיות הפנימית, אל הברק שבעיניים ואל הלב שפועם באמת. אהבתי במיוחד את המעבר מן הגעגוע ל"כמו פעם" אל ההצהרה שאת אינך בובה חסרת רגש, אלא אדם חי, מרגיש ואוהב. יש כאן קול אמיץ שמבקש שיראו את הנשמה ולא רק את המעטפת. גם הסיום עם השאלות על אהבה ולחם מזכיר בפשטות עמוקה מה באמת נחוץ לאדם כדי לחיות. שיר כן, חכם ומרגש מאוד. נהדר!

יום טוב מלא באור ואהבה

שמוליק

איזה דימוי רענן ויפה.

הסיום במילותיו של חיים חפר שלחני לביצוע של ליאור ייני ז"ל

https://youtu.be/FizBgH9w4Vc?si=FtAWdNqCRHwytfb0

אביה אהובה

כמה יפה ומרגש שירך

כמה יפה נשמתך המתוארת בשיר

באהבה מכל הלב

ממני מרים

.

כמו פעם, גם עכשיו, כמו פעם, "שים ראשך

על חזי / הקשב - / פועם לבי / כמו פעם."

את בהחלט לא בובה מפלסטיק ולא מחרסינה, 

אביה אהובה. 

תודה רבה-גדולה על שירך, על שירתך! <לב>

רבקה

---

אינך בובת פלסטיק ולא בובת חרסינה, את אישה עם לב פועם ואוהב. אם רק ישים אוזנו קרוב לליבך ישמע זאת בבירור. 

קריאה נרגשת: נוף קסום שוכן בתוכך, שירה אדירה חיים ואת קוראת לו להקשיב לליבך שפועם כמו פעם. תודה רבה לך אביה היקרה, ערב טוב.