כפתורים אדומים

ממש נהדר ומלא השראה. 

צביקה יקר,

שיר חכם ורב־שכבות שוררת . אהבתי מאוד את הניגוד בין המיתוס הגדול של "כפתורים אדומים" המשנים עולם, לבין השקט האנושי של הרחוב, האנשים והכפתורים הפשוטים בבד. הצלחת להראות איך מאחורי כותרות ואיומים מתקיימים חיים רגילים, חמים ופשוטים. הסיום נוגע במיוחד, תחושת השייכות הארעית מול הידיעה שהכול זמני. כתיבה מעוררת מחשבה ורגש.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

.

הכור האטומי/הגרעיני בדימונה - כך אני

מבינה. 

למרות הימצאותו שם, הדוֹבר רואה בעיר

שקט ושלווה אצל התושבים. הוא מתבונן

גם בנשים, שהחום מחייב אותן ללבוש קל,

עולות בו מחשבות (מיניות? רגשיות?) של

שייכות ושל השתקעות במקום לעת זקנה -

"בלי לדעת מתי הכול נגמר. "

אהבתי את המבט "על כפתורים בבד" -

נהדר. כמו לשכוח את דבר "הכפתור האדום" -

זה של הכור הגרעיני.

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

סדרי עולם משתנים שם בעיר הדרומית הזו. מחד, הכפתורים האדומים שאבוי אם יהיה בהם שימוש. מנגד, השלווה והרוגע של התושבים שהכל נעשה שם בניחותא. ובתווך - אתה והיא ואהבתכם המתעצמת. 

אוהבת את הדימויים, אוהבת את הנסתר שבשיר המתחבא מתחת ליום יום. מתחת לחשש לעתיד.

תודה על שיר שפנים רבות לו.

המבט מצטמרר לעבר כפתורים אדומים

( הכור האטומי )

ונרגע לעבר בד נשי

עם כפתורים אדומים

בתווך ... חיי שגרה ככל שניתן ...

מעניין הנשלח :

לשבוע מבשר

עליזה.

אתם נכנסים בדרכם לדימונה לבתים באור קשה של מדבר ואמורים מכאן משנים סדרי עולם אבל אנשי המקום מצידם רגועים, אפשר להשתקע כאן לעת זיקנה ואתה לידם כמעט שייך מבלי לדעת מתי הכול נגמר. תודה רבה לך צביקה היקר, ערב טוב.