בבית מלון אילתי

מעורר מחשבות: אתה בחדר האוכל של מלון אילתי על בלינצ'ס מזוייף... ואתה חושב לעצמך שכל אחד מהבאים למקום נדמה שהוא מכיר את זה שעובר מולו. תודה רבה לך אודי היקר, יום טוב.

הפתיחה המצביעה על "זיוף" והסיום המצביע על "היעדר מודעות". אלה שני כוחות שמותחים את השיר לשדות משמעות, היסטוריה שונים.

אתה חוגג באילת?

תהנה דיר בראד......

השיר מתאר סצנה בבית מלון באילת, שבה בין האוכל המוגזם והאווירה המלאכותית, אתה מתבונן באנשים סביבך וחושב שלכל אחד מהם יש עבר, זיכרונות וחיים שלמים מאחוריו. למרות הזמן שחלף, עדיין נותרות בלב פינות קטנות של תשוקה, אהבה ותקווה.

מאחורי המראה החיצוני והשגרה של אמצע החיים, כל אדם נושא עמו עולם שלם של זיכרונות, חלומות ורגשות שעדיין חיים בו.

תודה אודי היקר על השיר.

יום טוב ושקט

שמוליק

הרי ,

אף על פי כן , נוע תנוע

לכל אחד יש סיפור חיים משלו, גם זיכרונות. אך בשירך זה אתה רואה דבר מה בשוליים או כזה מזויף, כמו הבלינצ'ס המוגש בחדר האוכל, או אותן אהבות שכנראה לא מומשו. הקטע של הלא נחשבים.