זכיתי לראות בבגרותי

אתה  מתאר מפגש מחודש עם נוף הילדות, כשאתה כבר בוגר, מבחין בו שוב ומגלה שהטבע שבו,  החיות והצמחים , עדיין קיימים ונותנים תחושה של קשר לעבר.  גם בבגרות אפשר למצוא פלאים מהילדות, ולחוות את הקשר שלנו לטבע ולעבר בצורה חיה ומלאת תודה. השיר משדר געגוע, חיבור לטבע והכרת טובה על הזכות לחוות שוב את מה שאהבנו בילדות.

יפה כתבת דני היקר.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

אתה מציין שאתה עדיין גר באותו "נוף ילדות", מקום שלא השתנה עבורו מבחינה מהותית. השהות באותו מרחב יוצרת גשר ישיר בין הילד שהיה למבוגר שהוא היום.

אתה רואה בבעלי החיים (חתולים, ציפורים, דבורות) יצורים ש"כמוהו נולדו" באותו נוף. הם לא סתם חיות, אלא "שכנים" או שותפים לביוגרפיה של המקום.

 המילה "זכיתי" בבית האחרון היא קריטית. היא הופכת את המובן מאליו — לראות חתול או פרפר — לזכות גדולה. הדובר מעריך את היכולת לראות בבגרותו את אותם מראות פשוטים שליוו את ילדותו.

 השיר משדר תחושה של הרמוניה ושלווה. אין כאן געגוע כואב לעבר, אלא חגיגה של ה"יש" – העובדה שהעולם המוכר והטוב עדיין קיים ונושם סביבך

שיר על שורשיות עמוקה ועל היכולת למצוא אושר וביטחון במוכר ובפשוט.

תודה ושבטובה

נוף ילדותך עדיין כאן סביבך ואתה מתענג על הטבע שעדיין פורח באזורך.  

דני יקר

*********

עדיין מחובר לנוף ילדותך

והנוף סביב ידיד לך

עם בעלי חיים

ותפאורה מוכרים

וזה נפלא בעיניי.

שבת רגועה דני יקר

ממני עליזה.

.

זאת זכות גדולה מאוד, דני, ידיד יקר לי.

זה עולם ומלואו, עולמך-שלך, חיי הסביבה 

שהיא סביבתך. 

תודה רבה-גדולה על שירך, על השיתוף 

בחווייתך! 

המשך שבת נעימה, רגועה, מיטיבה. <לב>

רבקה

---