בין האזעקות

 בתחילת השיר הנשמה מנסה "לברוח" מהמציאות הקשה של האזעקות אל עולם של צבעי פסטל, טיולים בטבע ושירה. זהו ניסיון להיאחז בנורמליות ובשלווה.

ה"בום" קוטע את האידיליה הזו באלימות. הנשמה הופכת ל"צל", ואת מרגישה חצויה או מרוקנת ("מולו-אה מסכנה-היא-גמאיני").

החלק השני של השיר משתמש בציטוטים מנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית ("אמרו שהיה פה שמח לפני שנולדתי", "הסלע האדום"). השירים האלו, שפעם ייצגו גבורה ושמחה, עוברים בטקסט תהליך של גמגום והתפרקות.

 המילה "אדום" נשברת ומשתנה בסוף השיר ל"דֹם-דֹּם-דֹּם". זהו דימוי מצמרר שמשלב בין פעימות לב מואצות, קולות של נפילות או ירי ("בום-בום"), וגם את ה"דום" של המוות או השתיקה שנכפית על האדם.

השיר מתאר את חוסר היכולת לשיר או לחלום במציאות של מלחמה מתמשכת. הוא מראה איך החרדה (האזעקות והבומים) מפרקת לא רק את הנפש הפרטית, אלא גם את השפה והמיתוסים עליהם גדלנו.

מחכה לימים של בלי אזעקות ממדים ועוד - לימים שקטים מאד - ערב מחבק

.

אביה יקרה לי מאוד, 

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה, על 

ההשקעה בפירוש מפורט של כל מחשבה

ודימוי בטקסט שהעליתי.  

(הלוואי והיו רק דימויים. או הזיות.)

לילה טוב ומיטיב לקראת יום מיטיב אף הוא. 

אוהבת אותך, שלך, 

רבקה

---

תופסת הפוגה: בין האזעקות את מצליחה לעשות דברים אחרים והבום הבא מציב את נשמתך כמו צל מולך והיא מסכנה. אמרו שהיה פה שמח לפני שנולדת, שרו שרים הוא הסלע האדום. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ושקט.

.

דני אהוב, 

תודה רבה-גדולה על קריאתך, הבנתך, 

ותגובתך לשיר שהעליתי. 

לילה טוב ומיטיב לקראת יום קל יותר. <לב>

רבקה

---

בשורותייך יש ניגוד בלתי אפשרי בין התרבות הישראלית היפה והנוסטלגית לבין החרדה של ההווה. המילים המוכרות והמנחמות מתפרקות והופכות לצלילים של דם ושתיקה תחת כובד המלחמה.  יצירה מעניינת ביותר 

.

תודה רבה-גדולה על קריאתך והתייחסותך-

הבנתך לטקסט שהעליתי, חברה יקרה.

טוב לי שעניין אותך. 

לילה טוב ומיטיב לקראת יום טוב וקל יותר. 

<לב>

רבקה

---

הדלקת בי הימים בהם שרתי את הסלע האדום

כאחוז טירוף.

אנחנו עוד נחזור!

.

הו. 

זה טוב!

וטוב גם לי, אודי יקר. 

תודה רבה-גדולה לך על כך. <לב>

רבקה

---

השיר מתאר את המעבר החד בין ניסיון למצוא שפיות ויופי בטבע ("צבעי פסטל") לבין ה"בום" שמרסק את השלווה והופך את הנפש לצל מפוחד.

המציאות הביטחונית בישראל לא מאפשרת מנוחה אמיתית; החרדה קוטעת את השגרה ומפרקת אפילו את השירים והזיכרונות שלנו לרסיסי קולות נפץ ודפיקות לב.

תודה רבקה יקרה על השיר האקטואלי לימינו אלה.

לילה שקט במידת האפשר.

שמוליק
 

.

נגעתָּ בנקודות הרגישות בטקסט. בִּי ... 

תודה רבה-גדולה על קריאה ותגובה נוגעת

באמת כואבת, גם אישית לי, גם לך, כך אני

מבינה, שמואל יקר-יקר. <לב>

לילה מיטיב - במידת האפשר, נכון. 

רבקה

---

רבקתי היקרה, לרגע את מנסה לברוח מהמציאות,

מהמציאות של אזעקות ושל פחדים.

את שולחת את נשמתך לרחף בשדות פרחים

בתוך הטבע המרגיע.

נשמתך מזמזמת שירי ארץ ישראל הישנים

ואולי הם גם מעלים חיוך על שפתיך ואז...

אזעקה ופיצוצים מחזירים אותך אל המציאות

וזה מצמרר.

רבקתי היקרה, במקום אל הסלע האדום

אתן לך כאן שדה פרגים אדום 

ונשמתך יכולה לצאת ולרחף בו, בתוך האדום המרגיע הזה.

.

הסוף מצמרר. כן.

אין לך  מ ו ש ג  כמה טובה לי תגובתך, נוריתי

יקירתי, נוריתי היחידה. 

ומה אוסיף על קבלת שדה פרגים אדום וחי. 

תודה רבה-גדולה מאוד!

חיבוק אוהב-אוהב לך. <לב>

רבקה הקטנה שלך.

---

השיר מביע מאד בדקות את הדרך להישרדות בעת צרה. הנפש הולכת למרחב אחר, למרחב שקט, אבל עם ההליכה מסתבר שלא היה שקט. 

זוכרת את השירים על הסלע האדום, ואת הנערים שנהרגו בדרכם לשם.....

לימים שקטים, רבקה יקרה.

.

תודה רבה-רבה על קריאתך ועל תגובתך

המבינה, BB יקרה. נכון, שקט לא היה ...

לימים טובים יותר, כדברייך. <לב>

רבקה

---

משפט שהוא נכון דקדוקית, אך מטעה את הקוראים לפרש באופן שמתברר כמבוי סתום. המפנה חל במילה "פרחה", שהקורא מפרש אותה במשמעות מידית מסוימת, אך המילה הבאה מבהירה שטעה.

.

תודה רבה על ההסבר בתגובתך, בר. 

נכון.

:))

כרגע-כרגע אני לא זוכרת את התרגום

של סוג האמצעי בעברית. 

רבקה

---

בדמיונך את מטיילת בטבע, פרחים ססגוניים בצבעים רכים, אך במציאות האדום שולט. דם אדם. מלחמה. 

.

המציאוּת, גליתי יקירתי האהובה. 

תודה רבה-גדולה-מאוד על תגובתך!

שבת שלום, שקטה, מיטיבה לך, לכם.

שלך כל עוד, <לב>

רבקה

---

עוד יבוא

.המבשר

ואיש תחת גפני

לו יהי

.

יצחק. <לב>

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה. 

(הלוואי!!)

רבקה

---