ללא תכלית (3)

זועק: העולם נותר סגור בפני אנשים שקופים וקשישים. הם לא נראים. תודה רבה לך צביקה היקר, ערב טוב ושקט.

השיר מתאר אנשים מבוגרים בסוף חייהם, שמרגישים מנותקים מהעולם. הזיכרונות שלהם מפוזרים, הם בודדים, העולם סביבם סגור ואדיש, והם כמעט “שקופים” – כבר לא רואים אותם ולא מתייחסים אליהם.

השיר מזכיר לנו את הכאב והבדידות שבזקנה, וקורא בעקיפין לראות את האנשים הללו, לתת להם תשומת לב, חמלה ותחושת שייכות — לפני שיהפכו לבלתי נראים.

יפה כתבת צביקה היקר.

לילה טוב ושקט במידת האפשר.

שמוליק

ראיתי זאת אצל אבי המיוחד והחכם כל כך. מה יש לי לומר. עצוב...

הגדרה נכונה יותר לאנשים האלה: שקופים

מעטים נותרים חיוניים ומלאי חדוות חיים, בזקנתם. הרוב משתבלל בגלל  קשיים פיזיים ו/או נפשיים. אחד הדברים שתורמים לתחושת חיות והשתתפות ב"מירוץ החיים" הוא לאהוב מה שעושים ולעשות מה שאוהבים ולחייך כל בוקר את המראה :-)