עֲטוּפָה בַּהֲמוּלַת הַגַּלִּים

עֲטוּפָה בַּהֲמוּלַת הַגַּלִּים, לִבֵּךְ נִפְתַּח כְּמוֹ חוֹף שָׁקֵט,
הַיָּם לוֹחֵשׁ לָךְ סוֹדוֹת שֶׁל אַהֲבָה שֶׁלֹּא נִגְמֶרֶת.
בֵּין חֲלוֹמוֹת לַמְּצִיאוּת אַתְּ  בַּעֲדִינוּת מְהַלֶּכֶת,
נוֹגַעַת בְּאוֹר זִכְרוֹנוֹת וְחוֹזֶרֶת עִם רֶגַע שֶׁל דְּרוֹר,
וּבְכָל שְׁקִיעָה מַבְטִיחַ  הַלֵּב  שֶׁמָּחָר יָבוֹא עוֹד אוֹר.
 

ההבהרות  והשיר מתארים את הים כמקום של נחמה, אהבה וזיכרונות. את מוצאת בו רוגע והתרגשות, כאילו הגלים מחבקים אותך ומעוררים בך חלומות ותשוקות. יחד עם זאת, יש פער בין הדמיון והכמיהה לאהבה לבין היכולת לממש אותה במציאות, מה שיוצר גם תחושת החמצה עדינה. בהמשך משתלבים זיכרונות מהעבר, שמעניקים עומק אישי ורגשי לחוויה.

הים מסמל את החיים עצמם , מקום שבו האדם נטען באהבה, בזיכרונות ובתקווה, גם אם לא כל חלום מתגשם. יש להעריך רגעים של יופי ושלווה, לחבק את הזיכרונות, ולהמשיך לקוות ליום חדש שבו אולי יתאפשר להגשים את מה שבלב.

מקסים כתבת אביה יקרה.

שבת מבורכת ושקטה למרות האזעקה עכשיו.

שמוליק

מלאך מחבק

שומעים עד כאן.....

אביה אהובה,
בשורותייך יצרת פסיפס מרגש, שמשלב בין הים הממשי שכל כך אהוב עליך בנתניה הזכורה לטוב, לבין ה"ים" כמרחב רגשי פנימי, מלא תחושות ויצרים.

אהבתך אל הים היא בלתי רגילה ומופלאה. מדמה את אותה למאהב, זו האהבה מלהיטה במיוחד.  

שירך, אביה יראה, מלא ניחוח ים ורסס כל. את מעבירה את אהבתך וכמיהתך לים, ולרומנטיקה שבתוכך בצורה נפלאה.

אני זוכרת את נתניה של שנות החמישים והשישים: היה לה קסם מיוחד ואנשים נפלאים. עיר ים אמיתית.

היום-קיימת בה טיילת נפלאה, תודות לפועלה של מרים פיירברג  ז״ל, אותה הכרתי ומולה עבדתי בפרויקטים הגדולים בעיר.אבל היום נתניה אינה עיר ים יותר עבורי.

החוף-נותר במיטבו!!! 

לעמים שקטים, לימי-ים.

.

אביה. אביה, אהובה. 

שיר כזה, קשר כזה, חיבוק כזה, אהבה כזאת

בינך לים, הים אלייך - והיבוּא האישי שלך,

אישך. 

להיכנס לשירייך, ולהתחבק יחד איתך. 

תודה רבה-גדולה על שירך, על מי שאת, 

והמשך שבת נעימה ומיטיבה, יקירתי. 

שלך, <לב>

רבקה

---

יפה ומרגש: את עטופה בהמולת המילים, מקבלת את האהבה בים ואת רוצה שלא יגמר לעולם. תודה רבה לך אביה היקרה, לילה טוב ושבוע טוב ושקט.