ילדותי

השיר מתאר ילדות רוויית כעס ופחד, עם זיכרונות קשים מההורים והמשפחה.

חוויות ילדות משפיעות עמוק על האדם, אך התבוננות בהן יכולה להוביל להבנה ולריפוי.

תודה  אריק על השיר וברוך הבא לאתר.

ערב טוב ושקט ושנשמע בשורות טובות

שמוליק

יש בי כעס.

אני גם מאמין גדול בכוחה המרפא של האומנות.

תודה, וברוך הנמצא

.

ברוך הבא לאתר, אריק. 

ברשותך: 

להבנָתי, לקריאתי, הבית החמישי, האחרון,

מסַכם את השיר. הוא מכיל את פני האב 

והאֵם, את רוח הבית בילדוּת, את מות האח

(כך אני מבינה), את שהדוֹבר בשיר חי עד

היום מימי ילדותו: "מחולות האש / ריקוד

ברד ושלג / מכַסים יומי" . (סליחה, בלי ניקוד.)

שיר קשה.

תודה רבה לך על העלאתו.

רבקה

---

תודה לך על קבלת הפנים.

שיר שלא היה קל לכתוב אותו.

והתמיהה שבתוכם  מלמדת שהכעסים חיים ובועטים

האזכור

האביטה

האתבונן

כך גם במילותיך:

"מַהִי הַתַּמְצִית

שֶׁל כַּעֲסֵי הַיּוֹם גַּם

שֶׁל פַּחַד מָחָר.

דומה בעיניי, שהכל עדיין "טרי" לעומת הזמן שחלף. ואתה דש בזה כדי למצוא מרגוע.

כתיבת שירה על דרך החיוב, אפשר שתקל על מכאובך.

בהחלט זכרונות כאובים, אבל הגישה, לפחות שלי, "אחרי מות קדושים אמור"

כלומר לקלף את "הבצל המדמיע" ולמצוא את החיוב.

כי באמת מה התמצית של כעסך היום.

מחולות אש לוהטים בך, ואתה תוהה מדוע. מתבונן אל עברך: אב ואם ויודע מהם השורשים. לצד זאת גם פחד מקנן בך מפני העתיד ומתבונן באחיך ובזה שאיננו עוד אתך.

האדם תבנית נוף... כתב טשרניחובסקי, ובין היתר גם המשפחה בה גדלנו.

יפה כתיבתך. 

ברוך הבא לאתרנו,

גלי