שני קצרצרים.

השיר הקצר השני הוביל אותי אל הספר העוצמתי הזה של קפקא. אל אי צדק, עוולה משפטית. אך גם אל הסוף. ובכך שניהם מתחברים: משהו פתאומי ודרסטי הגורם למוות. וסוף החיים. 

.

כן, המשפט. ולא רק. 

מעניין, אותי, מבחינתי האישית, שהשפעתו 

של קפקא טמונה בי עד היום. ודוסטוייבסקי,

כמובן, שהשפיע על קפקא. איך-שהוא, 

האבסורד שמתבהר אצל דוסטוייבסקי אבל

נותר אטום אצל קפקא נמצאים אצל שני

הקצרצרים האלה כמקור וככוח מניע

לכתיבתם, אם כי בעיבוד שלי - בכל זאת, 

הצטברו שנים על שנים של קריאה והפנמה

ותהיות (שלי) - והתוצאות בכתיבה. 

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה, 

גליתי יקירתי האהובה. <לב>

רבקה

---

השני נבחר מתוך החמישייה הסודית. מתגעגע לחיים המסודרים של אז...

.

החיים עצמם די סוריאליסטיים, צביקה. כך

נראים, בעיקר במציאות שלנו, אם כי אני

לא בטוחה שהסוריאליסטיים המקוריים

חשבו על כך. <חיוך של מבוכה>

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה +

הרהור, חבר יקר וידיד יקר להרהורים. 

<לב>

רבקה

--- 

1.

השיר מתאר אדם שמת אך נראה רגיל ומסודר, יושב בשקט כאילו לא קרה דבר.

החיים יכולים להסתיים ברגע אחד, גם כשהכול נראה רגיל ומסודר; השיר מזכיר את השבריריות של החיים ואת העובדה שהמוות מגיע לעיתים בשקט, כמעט כחלק טבעי מהסדר של העולם.

2. 

השיר מתאר אדם רגיל , כמו ג’וזף ק’ של פרנץ קפקא, אזרח שקט שחי חיים נורמליים, אך לפתע מוצא את עצמו עומד מול מערכת בירוקרטית עצומה ומבלבלת.

גם אדם רגיל וחסר אשמה עלול להילכד במנגנונים בירוקרטיים חסרי פנים, המדגישים את תחושת חוסר האונים של הפרט מול המערכת.

תודה רבקה יקרה על שני השירים.

שבוע טוב ושקט ושנשמע בשורות טובות.

שמוליק

.

שתי תגובות מהורהרות ומעניינות בהחלט,

בשבילי, לכל אחד מהקצרצרים. 

תודה רבה-גדולה לך עליהם, שמואל יקר.

שבוע שקט ומיטיב, ושנשמע בשורות טובות,

כדבריך. 

ו- לילה טוב! <לב>

רבקה

---

.

תודה רבה על קריאה+תגובה, איילה אהובה.

לילה טוב. <לב>

רבקה

---

השיר הראשון  מתאר רגע טרגי וסוריאליסטי של גבר בשנות הארבעים לחייו, המזוהה כ"פקיד", שנמצא ירוי למוות בתוך כורסה. הנה הניתוח המרכזי של תוכן השיר והתמות המופיעות בו:

הפער בין השגרה למוות השיר מדגיש את החזות המסודרת וה"מאורגנת" של המת – בגדי פקיד, תיק בונד על הברכיים – אל מול הסיטואציה האלימה והסופית. נוצר רושם כאילו המוות עצמו הוא רק עוד הליך בירוקרטי או אירוע שאינו קשור אליו אישית 

השלמה ושלווה  חצי החיוך וה"נחת" הנראים על פניו מרמזים על השלמה. השיר מציג את רגע המוות כרגע של "חסד ורחמים", מעין גאולה מהחיים האפרוריים או מהעומס שהוטל עליו 

האנונימיות של האדם המודרני דמות ה"פקיד" מייצגת את האדם הממוצע, האפרורי, שחייו נמדדים בתיקים ולוחות זמנים. מותו בבדידות בתוך רהיט שמועבר ממקום למקום מחזק את תחושת הארעיות והניכור.

הזמן הקצוב הביטוי "הרגע שקצב את אורך חייו" מתייחס לסופיות של הקיום. השיר בוחן את הנקודה שבה החיים נקטמים, ומציע זווית שבה הסוף הוא לאו דווקא אימה, אלא רגע של שקט סופי.
~
השיר השני
השיר מזכיר את "ג'וזף ק'" (גיבור "המשפט" של קפקא), שנעצר יום אחד בלי לדעת על מה. 

האדם כסטטיסטיקה הגיבור מתואר כ"אזרח למופת" שנמצא בדיוק במרכז "פעמון ההתפלגות הנורמלית". הוא איש משפחה, משלם מיסים, דואג להוריו – אדם אפור שחייו מנוהלים על ידי "ניירת ומחשב".

הסתמיות של הגורל האירוע הדרמטי  מתרחש בסיטואציה הכי בנאלית שיש – מבצע "הכן רכבך לחורף". השיר מדגיש כמה החיים שלנו שבריריים: אדם יכול לחיות חיים שלמים של "אושר נעים וחמים", וברגע אחד להפוך לקורבן של מערכת גדולה ממנו (בירוקרטיה, גורל או אלימות).

הניכור המודרני השיר מבקר את האופן שבו המדינה או המערכת רואה את האזרח – לא כנשמה או סיפור חיים, אלא כנתון סטטיסטי (כל אזרח חמישי).

השיר מדבר על חוסר האונים של האדם הקטן מול כוחות שרירותיים, ועל כך שגם חיים נורמטיביים ומסודרים אינם מעניקים הגנה מפני ה"מבוכה המעיקה" של הסוף או של פגיעת המערכת.

.

אביה אהובה, 

תודה רבה-גדולה-ענקית לך על הזמן שהקדשת

לשני הקצרצרים שלי!! 

רק טוב, יקירתי. שלך, <לב>

רבקה

---

הראשון , מזעזע ומושחז

חובר ליוסף האבוד האולטימטיבי

.

תגובות קצרות, אמינות, ומדַברות אליי. <חיוך>

תודה רבה-רבה, אדם יקר. <לב>

רבקה

---

הראשון: המתיישב בכורסא שכבר הומסה למשאית, כל חזותו מאורגנת כמו לא היה לו חלק באירוע.

השני: מתאר אזרח ממוצע. 

תודה רבה לך רבקה היקרה על השנים הקצרצרים. המשך יום טוב ושקט.

.

תודה רבה לך על קריאה + תגובה, דני אהוב.

המשך יום נעים, רגוע ומיטיב. <לב>

רבקה

---