לעולם לא תהיי שלי

אתה יודע כי לאולם היא לא תהא שלך ולמרות כאב זיכרון יש הבל רוח בו תחוש שפתייה כחיוך. תודה רבה לך אודי היקר, ערב טוב ושקט.

השיר  מתאר אהבה שאינה מתממשת , הכרה כואבת בכך שהאישה האהובה לא תהיה שלך לעולם, אך למרות זאת היא ממשיכה לחיות בתוכך כאגדה יפה בלב. הזיכרון נותר מוחשי וחי, שפתיה, חיוכה, פרחי הגן , אך בו בזמן הוא גם „הבל רוח”, דבר חולף ואינו ניתן לאחיזה.

גם אהבה שלא התגשמה מותירה חותם עמוק ומשמעותי. לעיתים היופי והעוצמה שלה טמונים דווקא בגעגוע ובזיכרון, המלמדים אותנו שהלב אינו נשלט תמיד על ידי המציאות.

מעניין השיר שכתבת אודי היקר.

לילה טוב ושקט

שמוליק

אתה מתאר את הפער שבין המציאות ("לְעוֹלָם לֹא תִּהְיִי שֶׁלִּי") לבין העולם הפנימי,
שבו היופי והזיכרון נשמרים כ"אגדה" בתוך הלב
השיר מדגיש שהיופי הזה נועד לעורר כאב וגעגוע, כשהמגע הפיזי (השפתיים) הופך לזיכרון חולף ומופשט המושווה לרוח או לפרחים

קצר ומקסים

עצם הידיעה כי היא לא תהיה שלך גורמת לכאב צורב בלב.