מוֹרֶשֶׁת / מֵאֵת: נִיקִי ג'וֹבָאנִי (תרגום שלי)

השיר "מורשת" מאת Nikki Giovanni מתאר רגע פשוט לכאורה בין סבתא לנכדה , בקשה ללמוד להכין לחמניות , אך מתחת לפני השטח מסתתר פחד עמוק מאובדן.

הילדה מסרבת ללמוד לא משום שאינה רוצה באמת, אלא מפני שהלמידה מסמלת עבורה את היום שבו הסבתא כבר לא תהיה. הסבתא מצידה מבטאת תסכול, אך גם היא אינה אומרת את הכאב האמיתי.

מורשת איננה רק מתכון או מעשה, אלא קשר רגשי והמשכיות בין דורות, ולעיתים אנחנו שותקים דווקא את הדברים שהכי כואבים והכי חשובים לומר.

מרגש התרגום שלך בר של השיר .

יום טוב ושקט

שמוליק

נ.ב - אשמח אם תקראי את הסיפור שהעלתי היום ואתמול במדור סיפורים.

לא רק הסיפור עצמו, אלא יש משמעות גם לאמצעים הספרותיים ולקונוטציות. שים לב לשפת הדיבור המשובשת, אצל הסבתא והנכדה גם יחד. אחד הקשיים בעבודת התרגום הוא למצוא מקבילה לשונית עברית לשיבוש מכוון באנגלית. כלומר, גם הסבתא מתקשה באנגלית. להבנתי, מדובר במשפחת מהגרים (כנראה מאיטליה, לפי שם משפחת המשוררת) שמתמודדת עם אנגלית שאיננה שפתן הילידית.

כדרך להתמודד עם ההגירה, הסבתא מנסה לשמר את תרבותה במקום החדש (אפיית הלחמניות), אך הילדה רוצה להתערות לחלוטין בתרבות החדשה, ודוחה את מאמצי הסבתא.

כמעט פספסתי את ההערה שכתבת מתחת לאיור, ואני רוצה להתייחס במייל אישי, אם זה בסדר.

פער הדורות נגלה כאן בין השתיים וחוסר תקשורת. את הדברים החשובים באמת הן לא אומרות, והכנת הלחמניות מכסה על הכול.  

על ניכור,פער דירות וחוסר תקשורת והלחמניות

הן הטריגר

כמו שהבנתי, הסבתא היא מהגרת שמנסה להתמודד עם ההגירה באמצעות שימור תרבות שהביאה מהבית. הנכדה, לעומתה, שואפת להתרחק מהתרבות שהמשפחה נטשה, ומעדיפה להתערות מהר במקום החדש. בהחלט פער בין-דורי. ההסתגלות קלה יותר לילדים.

תודה שקראת.

לטעמי, נכון להתייחס לאמצעים הספרותיים ולקונוטציות, במיוחד כשמדובר בתרגום, עבודה שמחייבת צורך למצוא מקבילה עברית  לשפת דיבור משובשת במקור.

דיבורן המשובש של השתיים משקף קושי להתערות בסביבה תרבותית חדשה, כהגירה. מכאן שמדובר במשפחת מהגרים (לפי שם המשוררת, איטלקים). הפער הבין-דורי מתבטא בכך שהסבתא רוצה לשמר את תרבות אפיית הלחמניות שהביאה, כדרך להתמודד עם קשיי ההגירה. לעומתה, הנכדה רוצה לנטוש את התרבות הישנה ולהתערות.

כמובן, את מוזמנת לחלוק עלי.