איך היא נראית?

סיפור יפה: בן ציון הוא עיוור לא מלידה, בגיל 5.5 הוא התעוור בעקבות ת.ד. הוא משכיר שני חדרים בדירה מרווחת שהוריו רכשו לו ומשכיר לשתי סטודנטיות בתמורה שינקו ויבשלו לו. בגין 35 הוא פוגש את מירה, דתייה בת 32, לא אישה יפה אך נעימה, מבקש את עזרתן של הסטודנטיות שיגידו לו איך היא נראית והיא מצידה אומרת לו שנתחתן, אנחנו מתאמים, נשמור על כשרות, נביא ילדים. סוף התואר הראשון, סוף הרווקות של בן ציון, והסטודנטיות מחייכות. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב.

.

תודה רבה לך על התגובה הראשונה, 

ובכלל, תודה רבה, דני אהוב. 

רק טוב! <לב>

רבקה

---

הסיפור מתאר את מסעו של בן־ציון, גבר עיוור אך עצמאי, חכם ורגיש, בחיפוש אחר זוגיות. דרך נקודת מבטו הייחודית והסתייעותו בנשים הרואות בעיניו, נבחנת המשמעות האמיתית של מראה חיצוני מול התאמה פנימית. המפגש עם מירה, שאינה “יפהפייה” אך בטוחה, כנה וברורה ברצונותיה, מוביל לבחירה בזוגיות המבוססת על ערכים, שותפות וראייה עמוקה של האדם שמעבר לעיניים.

אהבה אמיתית אינה תלויה ביופי חיצוני אלא בהבנה, כנות והתאמה נפשית; לעיתים מי שרואה פחות בעיניים – רואה יותר בלב.

תודה רבקה יקרה על הסיפור המעניין עם חומר למחשבה.

לילה טוב ושקט

שמוליק

.

תודה רבה לך על קריאה + תגובה, שמואל, 

איש יקר. 

ברשותך, שאלה: 

כיצד הגיע 'הלב' אל הבנָת הנקרא אצלך?

תודה שוב, ורק טוב! <לב>

רבקה

---

רבקה יקרה,

אני מאמין שמי שרואה ולא בעיניים רואה מהלב ,ומי שלא רואה גם עיניו לא יעזרו לו.

לילה טוב ושקט

שמוליק

.

תודה רבה-גדולה על תשובתך, שמואל יקר, 

ורק טוב! <לב>

רבקה

---

מה שריגש אותי בסיפור הזה, זו האפשרות לעשות הכול למרות המגבלה. העיוורון לא היווה מכשול עבורו להשיג כל מה שרצה. 

.

תודה רבה לך על קריאה + תגובה נפלאה, 

על הבמה שאת נותנת לי, 

על הכול: תודה רבה-רבה, גליתי יקירתי 

האהובה. 

שלך כל עוד, <לב>

רבקה

---

איך היא נראית? איך-איך היא?

שאלה זו לא היה שואל עיוור מלידה, מה אכפת לו הנראות  

אבל בהחלט היה מתעניין בגילה ואולי באנטומיה של גופה. או במצבה הכלכלי.

אך בן ציון, אינו עיוור מלידה והוא מחפש עזר כנגדו, להביא ילדים לעולם, ויש חשיבות לגיל הכלה המיועדת ושהיא בשנות הפריון שלה. ואם היא גם נאה מעט, זה לא יגרע

בהצעה הראשונה של הסטודנטיות"מפונקת, בן ציון. היא יפה, כן, אבל-"

ואין זו משאת נפשו של בן ציון, כאמור הוא זקוק לאישה שכל מעייניה יהיו עבורו, לטפל במשק הבית להביא ילדים, ולא איזו מישהי שעסוקה בעיקר בעצמה וביופיה החיצוני ("הכלה יפה מדי")

הערת אגב, האם במשך כל הזמן הזה לא היו מועמדות ראויות???

או שמא, הסטודנטיות שראו כי טוב, העדיפו את האינטרס שלהן ותמיד נתנו תשובה אחידה כמו התשובה הראשונה. (מפונקת וכו') משום שברגע שתבוא הכלה הראויה, הרי הוא יתחתן איתה , ואילו הסטודנטיות תצטרכנה למצוא להן חלופת מגורים.

ומה הפלא שדווקא לקראת סיום הלימודים נמצאה הכלה מירה בעלת כל המידות שבן ציון חיפש. היא זו שלקחה יוזמה ולא המתינה למענה של הסטודנטיות.

תוספת בהומור

מה שנשאר הוא לדעת האם הסטודנטיות תהיינה שושבינות בחתונה של בן ציון ומירה.

.

תודה רבה לך על תגובה עניינית-עיונית, 

בבר1 יקר. 

'נון' שלי: לא הדגשתי מספיק שהסטודנטיות

היו כנוֹת לחלוטין - היה די בתוספת רבע משפט

לפני דבריה של מירה, שיבהיר את הנקודה,

אבל הסתפקתי בשלוש מילים בסוף הסיפור:

"בלה וסימה מחייכות" . 

תודה רבה שוב, ורק טוב! <לב>

רבקה

---

.

תודה רבה לך על קריאה+תגובה, צביקה יקר. 

צודק אתה. בעצם, העליתי רק את השלד של 

סיפור ארוך יותר, ומפורט יותר. 

רק טוב! <לב>

רבקה

---

בן ציון כבר בן 35 והוא עיוור, עם זיכרון של מראות שראה עד גיל חמש...

ילד בן חמש, יופי נשי עדיין לא מובן לו. היופי הנשי זו אמא שלו.

אבל, כשהחליט בן ציון להתחתן, בכל זאת חשוב לו,

חשוב לא איך תיראה האשה שתעמוד לצדו, שתהייה אם ילדיו.

הבל החן ושקר היופי, כתוב בספר משלי... אבל בחיים האמיתיים,

יש חשיבות למראה החיצוני .

גם אם הוא לא רואה, חשוב לו, לבן ציון, שתהיה לצדו אשה נאה.

אחר כך הוא ידע את מראה פניה בעזרת מגע אצבעותיו.

.

תודה רבה לך, נוריתי יקירתי, על קריאה +

תגובה הגיונית ביותר: 

נכון. במציאות, חשוב המראה הפיזי - גם אצל

העיוורים. 

רק טוב, נוריתי היחידה. 

שלך, <לב>

רבקה הקטנה

---