קראתי לה סנפירית

השיר מצייר דמות נשית חמקמקה ודמוית־טבע, “סנפירית”, הנעה בין ים ליבשה ובין ממשות להיעלמות. היא מופיעה ככוח של תנועה, רפרוף וחוסר אחיזה, ומשתקפת דרך מבטך הסדוק והמבולבל. זהו מפגש קצר עם ישות שאינה מתמסרת להגדרה, ונמסה חזרה אל הים שממנו באה.

האהבה והמשיכה לעיתים פוגשות אותנו בדמויות חופשיות ופגיעות, שעוצמתן דווקא ביכולתן לא להיאחז ולא להישאר. השיר מבקר מבט גברי שמחליק, שוחק ומקשיח את הרוך, ומרמז על המחיר שמשלמת הרגישות כשהעולם דורך עליה במקום להיזהר ממנה.

יפה כתבת צביקה היקר.

לילה טוב ושקט

שמוליק

מן הים היא הגיעה, לא לגמרי שייכת לאנושות. ורק הזמן לימד אותה לא להיפצע שוב מהגברים שפגשה בחייה. מרגש שירך. 

.

" ... / ... / כדי שגברים ידרכו עליה / ולא 

ייפצעו מהמלח שפיזרה. "

לא מתגוננת, אלא: מגוננת. 

הים שחספס אותה - ים של גברים, גם,

או: בעיקר?

בכל אופן: 

שיר מעניין ביותר. 

תיאור יוצא-דופן של אישה מפי/לפי גבר

ש-"הייתי סדוק / כשהיא רפרפה. / ... "

השיר דיבר אליי. מאוד. ואהבתי. מאוד.

תודה רבה-רבה עליו, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

אתה פוגש בסנפירית מהים הכחול, הים חיספס אותה, לימד אותה מקרביה לנצנץ כדי שגברים ידרכו עליה מבלי שיפצעו מהמלח שפיזרה. תודה רבה לך צביקה היקר, המשך יום טוב וחמים.