עולה במעלה העצים

מסעו של הגשם: הגשם כבד, עולה, מתנשף ומתעייף: השתהה ואל תלך. בהמשך בעט בעלים עד שתרגיש עוצמה ואז המשך המסע. תודה רבה לך צביקה היקר, המשך יום טוב וחמים.

השיר מתאר רגע שאחרי סערה  בטבע וגם בנפש. הגשם פוסק, הריח עולה מהעצים, והעולם מלא שברים ירוקים: עלים וענפים שנפלו אך עדיין נושמים חיים. בתוך הנוף הזה מופיע אדם עייף, כבד, שמתקשה להמשיך במסעו. הטבע, בשקט שלו, כמו מדבר אליו ומזמין אותו לעצור, להרגיש, ואז להמשיך.

אחרי טלטלה מגיעה מנוחה, אבל לא בריחה. מותר להתעייף, מותר לעצור ולהשתהות, להתחבר לאדמה ולכוח הפנימי. רק מתוך ההקשבה לעצירה ולחולשה אפשר לשוב ולמצוא עוצמה – ואז להמשיך הלאה במסע החיים.

יפה כתבת צביקה היקר

יום טוב ושקט

שמוליק

.

הו.

הגשם פסק, הסערה חלפה, ו-

"הטבע זורם / ללב שאת פיו פוער."

רגיש-רגיש, מהטבע אל האדם-הדובר,

ממנו אל עצמו. 

דיבר אליי מאוד. ואהבתי. 

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

סערה הייתה ואחר כך הטבע מנסה לנוח. והאדם מתמזג עם הקורות את הטבע ומרגיש לרגע מעליו אפילו בעצם הבעיטה הזו. 

מסע לאחר יום גשם וסופה

הטבע ביופיו

וניצחון האדם שלא מוותר

מסע