בֹּקֶר חדש + מורת נבוכים

שני השירים מציירים מבט עדין וכואב על אהבה מאוחרת, זיכרון ופספוס.
ב״בוקר חדש״ אתה  מתבונן מן הצד, כמעט בלתי נראה, באהובה מן העבר, האהבה קיימת בלב אך אינה מתממשת, עטופה בשקט, בגעגוע ובתפילה חרישית.
ב״מורת נבוכים״ מתחדדת תחושת הבלבול והפער בין הדורות: העולם התקדם, הסימנים השתנו, ואתה נותרת מאחור, עדיין מחפש דרך, משמעות וקשר.

הזמן משנה אנשים ועולמות, אך הלב נושא עמו אהבות שלא תמיד קיבלו הזדמנות. השירים מזכירים בעדינות את כאב ההחמצה, את חוסר הוודאות של החיים, ואת הצורך להשלים עם מה שלא היה  מבלי לאבד את האנושיות והרגש.

יפה ומרגש כתבת צביקה היקר

שבוע טוב ושקט

שמוליק

אתה תוהה האם היא עדיין פוריה לאהבה. אחרי שישים שנה אתה עדיין חש מיותר משהו. מחפש את הרועה שלך ומצאת אותו. אהבתי את שני השירים הללו.  

שניים מרירים מאוד. 

הראשון: בין אגלי הטל אתה בוהה בה, מזמזם בלחש כזמזום דבורה, נושא תפילה שתרעי ולא תראי את השפן הקטן ואתה תוהה אם עודנה פוריה לאהבה שהוחמצה לפני 60 שנה ?

השני: אחרי 60 שנה עודך נותר הבא המיותר.

תודה רבה לך צביקה היקר, שבוע טוב וחמים.

גם אחרי 60

מעידים המילים

יפים וליריים וגם עצובים שני שירי האהבה הללו-אהבה בת ששים שנה שלא מוצתה, אך נשארה עמוק בלב.

תודה, צביקה על שני שירים יפים

.

"את רועה (דימוי ל-"הרועה הקטנה מהגיא?) 

ואני אינני נראה. "

"מורת נבוכים, / ואלוהים קטנים בכיסך. "

שני שירים ליריים ענוגים, רגישים. 

אישיים לדובר הלירי.

דיברו אליי מאוד. ואהבתי מאוד. 

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

נ"ב: סליחה על איחור-תגובה: יש לי בעיות 

כדי להיכנס לאתר. <לב>

רבקה

---