הריבה

מעולם לא הסתדרת עם הריבה. לא התחברתם. עד שיום אחד אתה מחליט להכין בעצמך ריבה ומאז יש לך בבית שתי צנצנות של ריבה, ריבה מול ריבה וכל אורח שנכנס אליך לבית טועם ממנה. זה משחק קטן. תודה רבה לך צביקה היקר, לילה טוב וחמים.

הסיפור משתמש בדימוי של ריבה כדי לתאר הבדלים באופי, בטעם ובדרך ההתנהלות בין שני בני זוג (אתה ואישתך). דרך עשייה יומיומית ופשוטה , הכנת ריבה , נחשפים פערים בין מתיקות לחמיצות, בין ביטחון להיסוס, ובין פעולה אינטואיטיבית לחשיבה יתרה.

לכל אדם יש “הריבה שלו” , הטעם, הדרך והבחירות שמתאימות לו. זוגיות אינה טשטוש ההבדלים אלא חיים משותפים לצידם, לעיתים כמשחק עדין של פערים. דווקא ההבדלים, כשהם מתקבלים בחיוך ובהומור, יוצרים חיבור אנושי עמוק ומתמשך.

יפה כתבת צביקה היקר.

סופ"ש רגוע שקט

שמוליק

זו המתיקות שחסרה מעט. תחרות הכנת ריבות. ואולי זה אנלוגי לחיים שבסופו של דבר אוכלים מה שמבשלים. לעתים גם האורחים...

.

פרק פילוסופי-מחויך. או מחויך-פילוסופי. 

"כל אחד מקבל את הריבה שלו." 

"היא [הריבה] תמיד הייתה יותר מדיי: ... "

"אבל הסוכר - שם כבר התחלתי להתייעץ 

עם המצפון. ... " (!!!)

"וכל מי שנכנס הביתה הופך, בעל כורחו, 

לדיין." / "אנחנו מחייכים. זה הרי משחק." 

והפִּסקה האחרונה:

"כן. / זה משחק קטן. של מתיקות וחמיצות. /

של ריבה, ברור." 

(יש עוד הרבה מה לצטט. די באלה, לדעתי.)

אני, כקוראת, נוטה להבין שמדובר בתחרות

- אבל: ידידותית, אוהבת, מתחשבת, חייכנית. 

אהבתי את הסיפור, את גישתה להכנת הריבה,

לעומת גישתך.

בעיקר: את גישתך (וגישתה?) לנושא. את 

הדרך להפוך תחרות ל"משחק קטן" של 

ריבה - של ריבות: מתיקות לעומת חמיצות. 

תודה רבה-רבה על הפרק הזה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

חמוד מאד-ואומר הרבה יותר על הזוגיות המוצלחת מאשר על הריבה-שנתונה לביקורת....