נַפְשִׁי - דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת

מעורר תהיות: לאחר שנמוגו צלילה הלילה כולם רוח קליטה משיטה אותך בדרכים והן דרור שואפת והרוח ממשיכה לשרוק צליליה, את תוהה אם את דואה בן המילים הכובשות אותך או את כובשת אותן. תודה רבה לך אביה היקרה, יום טוב.

איזה מסע מעורר השראה את חווית. כך נולד לו שיר, כך גוברת היצירתיות השופעת שלך. נהדר! 

יופי של שיר, אביה!

החיבור המיתי בינך ובין הים שאת כל כך אוהבת משחרר את נפשך, והרגשת השחרור והחופש ממש צועקת מהשיר היפה ומחמם הלב הזה!

תודה על התחלה אופטימית ליום יפה!

אנלוגיה סוערת אפופת יצרים אביוש!

מאושר הנכבש

עַל חוֹף הַבֹּקֶר הָרָגּוּעַ הַיָּם מַבִּיט בָּךְ כְּמַתָּנָה,
רוּחַ קַלָּה נוֹשֵׂאת אוֹתָךְ לְמָקוֹם שֶׁבּוֹ לִבֵּךְ נִפְתָּח.
עֵינַיִךְ עֲצוּמוֹת,  וּבְתוֹכֵךְ נוֹלֶדֶת שַׁלְוָה חֲדָשָׁה,
גּוּפֵךְ מְרַחֵף, נַפְשֵׁךְ פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפַיִם עַל כַּנְפֵי הַדִּמְיוֹן
ולְרֶגַע אַתְּ מִתְמַזֶּגֶת בְּצִבְעֵי הָעוֹלָם .
מֵעַל לַמִּלִּים אַתְּ דּוֹאָה
וּמִתּוֹךְ הַלֵּב אַתְּ שׁוֹלַחַת מֶסֶר שֶׁל אַהֲבָה.

את מתארת  רגע של בוקר מוקדם שבו את פוגשת את הטבע – הים, הרוח, האור – וחווה התעלות פנימית. מתוך שקט ורוגע שמתפזרים אחרי הלילה, את חשה כיצד הנשמה מתמלאת שלווה ומתרוממת לדמיון, לחופש ולתנועה בלתי מוגבלת. הקשר עם הטבע מעורר בך תחושת ריחוף, אהבה וחיבור לעצמך ולעולם.

הרגעים הפשוטים והטהורים של הטבע והבוקר יכולים לשחרר את הנפש, להעניק תחושת חופש עמוקה, ולמלא אותנו בכוח, באהבה ובשקט פנימי  אם רק נעצור ונאפשר לזה לקרות.

מקסים השיר אביה יקרה

יום טוב ורגוע

שמוליק

.

כווילון דק המתנפנף ברוח

סדין ריחני מתנופף על חבל כביסה 

אַתְּ כובשת את המילים, אביה אהובה. 

הלא נפשך דרור שואפת. 

תודה רבה-רבה על שירך, ורק טוב לך!

חיבוק, <לב>

רבקה

---

ברור שאת כובשת אותן-ללא ספק

ערב נעים

ממני מרים