שעת הסוכריות

השיר מתבונן בגעגועים אל ימי הילדות והנעורים , אל התקופה שבה פרסומות, שירים וסיפורי דמיון מילאו את העולם בתמימות ובקסם. את נזכרת ברדיו הישן, בתמונות ובדמויות שהפעילו את הדמיון, ובתהיות שלא הבנת אז. עם השנים גדלת, עברת חוויות חיים, מצאת אהבה, והפכת לאישה שמביטה לאחור בחיוך.

הזיכרונות המתוקים של פעם מלווים אותנו כל החיים, והקסם שהיה בילדות לא נעלם הוא פשוט משנה צורה. גם אם הזמן עובר, עדיין יש מקום לפשטות, לדמיון ולמתיקות קטנה באמצע היום.
בסופו של דבר, כולנו חוזרים לרגעים שמחממים את הלב ,

״שעת הסוכריות״ שלנו.

יפה כתבת רבקה יקרה , תודה על השיר.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

סתם לדוגמא ובלי קשר לשירך

אם הכוכב הבא - שאני אוהבת את המוסיקה

שעה וחצי של שידור

מתוכם 20 דקות של השירים עצמם :)

וזה מתיש - 

יפה כתבת

שְׁעַת הַסֻּכָרִיּוֹת רִבְקָה
מָה שֶׁהָיָה אוֹ לֹא הָיָה כְּבָר
אוֹהֵב מָתוֹק-מָתוֹק

ערב מחבק

שינוי ביחס לפרסומות שראית בעבר: את כבר לא מקשיבה לפרסומות, אבל זוכרת את ההן שהקשבת ועכשיו את מקשקשת בקומקום, שעת סוכריות רבקה, מה שהיה או לא היה כבר אוהב מתוק-מתוק. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ושבוע טוב וחמים.

את מעלה זיכרון מתוק -מאיר של פרסומות שנות החמישים והשישים, שהעמידו את האשה במטבח, מול ערימות הכלים, ואמרו לנשים בקול מצלצל: זה מקומכן. וכך תחיינה. אותך הציל עודד! אותי הצילה אין ראנד....

אפילו הפרסומות השתנו. את עדיין מחפשת ומוצאת עצמך בסיפורי הילדות אך הטעם המתוק של הילדות נמוג הוא. 

רבקתי היקרה, 

כשהגעתי לשורה הזו בדבריך, פרצתי בצחוק.

באמת, צחוק אמיתי, כי נזכרתי בפרסומת הזו

ושמעתי בדמיוני את הרדיו המכריז על כל אשה...

אחר כך המשכתי לקרוא וחייכתי וגם -

הייתי קצת עצובה. כי הזכרונות האלו החזירו גם אותי לאותה תקופה

והיא כל כך רחוקה, וכשהזכרת את שעת הסוכריות, 

בדמיוני ליקקתי סוכריית תרנגול אדומה, עומדת על מקל...

אוי, לו רק היו נותנים לי כזאת עכשיו, באיזה כיף הייתי מלקקת אותה

ומושיטה לשון שהאדימה מהליקוק...

תודה רבקתי היקרה שסחפת אותי לזכרונות ילדות.

מחבקת אותך יקרה שלי.

אוהבת אותך מלאן.