רימת חוטים

.

מדהים, מה שאתה רואה ומשער באשר 

לערימת החוטים הזאת: שריד של גדר שנשחקה,

גם במובן המשתמע כאנושי. 

ובהמשך, בבית השני - מבט לירי, לא סתם-

אנושי: "הרוח מלטפת מתכת עייפה" , 

ואתה עובר אל מבטו של הדובר הלירי:

"מחשבות ישנות שמחפשות / שוב צורה. "

שיר רגיש-רגיש, לירי במידה הנכונה. 

דיבר אליי. מאוד. 

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. <לב>

ליל מנוחה ושבוע טוב. 

רבקה

---

ברשותך, צביקה: 

או שאני לא מבינה, 

או שבכותרת השיר חסרה האות ע' - 

ז"א: צ"ל ערימת חוטים.

תודה שוב. 

רבקה

---

השיר מתאר ערימת חוטי מתכת חלודים, שריד של גדר שהייתה פעם חזקה ומחברת. כעת היא מונחת על האדמה, התפרקה ונשחקה. אל מול התמונה הפיזית הזו, אתה משליך עליה פרשנות פנימית: כמו החוטים שהתפרקו וצברו חלודה, כך גם מחשבות ישנות בתוכו מחפשות שוב משמעות, סדר או צורה.חפצים ישנים שאיבדו את תפקידם משקפים לעיתים את מצבנו הפנימי אנחנו אוספים בתוכנו מחשבות, קשרים וזיכרונות שהתרופפו, ולכן לפעמים צריך להביט בהם מחדש כדי להבין איך הם יכולים לקבל צורה חדשה, משמעות חדשה, או להישאר מאחור.

יפה כתבת צביקה היקר

שבוע טוב ומבורך

שמוליק

נפש האומן שבך כבר מייצרת דבר מה מערימת החוטים החלודים הללו. שינוי צורה. כשינוי מחשבותיך שלך. 

מחפש התחדשות: הרוח מלטפת מתכות בערימה זרוקה על האדמה, היא עייפה ואתה רואה בה מחשבות ישנות שמחפשות צורה. תודה רבה לך צבי היקר, שבוע טוב.