בזמן שהשקט בעקבותיי

בִּזְמַן שֶׁהַשֶּׁקֶט בְּעִקְבוֹתַי
נוֹהָה סְתָוֵי לֵב אֲחֵרִים
בּוֹעֲרִים בְּעַצְמוֹתַי
לוֹהֲבִים כְּמַגָּל בִּשְׂדֵה חִטָּה.
הַזְּמַן מִתְבַּגֵּר עִמִּי בְּנִיחוּתָא
נוֹשֵׂא שָׁעוֹת וְזִכְרוֹנוֹת יָפִים לְמַזְכֶּרֶת.
כִּסּוּפֵי אַהֲבָה נִקְרוּ בְּדַרְכִּי
וַאֲנִי לוֹקֶטֶת רְגָשׁוֹת בְּחֶלְקוֹת
צֶבַע רַבּוֹת מְגֻוָּנוֹת לְהַפְלִיא.