ליד הגבעה

השיר מתאר מגע עם העבר מול התחדשות מודרנית. אתה יוצא לגבעה האהובה עליך, אך נתקל בשינויים – הדרך הישנה הוחלפה בכביש חדש ומצוחצח. למרות היופי והנוחות של ההווה, שברי הזמן והזיכרונות הכואבים עדיין נמצאים שם, אך אנחנו בוחרים להתעלם מהם, לטמון ראש ולהתענג על הנסיעה החלקה.

השיר מעורר מחשבה על הקונפליקט בין התחדשות ונוחות לבין הזיכרון והעבר – כמה אנחנו מוכנים להתבונן ולזכור, וכמה בוחרים להדחיק וליהנות מההווה.

יפה כתבת צביקה היקר והתמונה אכן משקפת את המסר של השיר

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

אתם פוסעים בשביל סלול ונראה חלק לחלוטין, אך מבט אחד הצידה מגלה עולם אחר לגמרי, פצוע ושבור.  שברי דרך. 

אתה הולך אל הגבעה האהובה עליך ורוצה לטפס עליה אך סוללת עפר חסמה את השביל והדרך החדשה יפה ומבריקה, אך מהצד דוקרים שברי הזמן ואתם כאילו לא ראיתם, נהנים מהנסיעה החלקה. תודה רבה לך צבי היקר, שבת טובה.

.

"אנחנו, כאילו לא ראינו, / ... "

אני מנסה לזכור כמה דרכים ופינות שינו 

פניהם מאז שאני כאן. ובכן: מתברר לי

שאני זוכרת לא מעט נופים שהשתנו. 

הרגשה לא-קלה, בהתחלה. 

תודה רבה-רבה על תמונה ושיר, צביקה, 

יקר. <לב>

רבקה

---

נ"ב: אם נעזרת בבינה המלאכותית, אז יש

לה טעויות כתיב תחביריות: צ"ל >>>

"שברי דרך שעבר זמנם, ... "

בקיצור: לא נראה לי שנעזרת בה. <קריצת עין>

תודה שוב. <לב>

רבקה

---