קצת בוכה

לא משיגה מבוקשך: את קצת בוכה, מנסה לדלות ילדות מפרגנת, אוספת חלקלקים, מנסה ללגדול בכוח הישרדותך, נותרת יחפה. תודה רבה לך אלה היקרה, יום טוב.

את מתבוננת על חייך לאחור, ועדיין למרות העצב שבך למחות את הדמעות ולגדול מכל סיטואציה.  

השיר  מתאר מסע רגשי של פגיעוּת, שינוי והתבגרות. את עוברת בין מצבי נפש — מצער ובדידות ("נִצִּיב מֶלַח") אל התחזקות והתמתקות פנימית ("מְתוּקָה כִּדְבַשׁ"), אך גם בסוף הדרך נותר בך רגש של חשיפה וערוּמה רגשית ("נוֹתַרְתִּי יְחֵפָה").

השיר מבטא את הכאב שבצמיחה – איך מהשברים והדמעות נולדת זהות חדשה, חזקה אך עדיין רגישה. זהו שיר על הישרדות רגשית ועל יופי שנולד גם מתוך הפצע.

יפה ומרגש כתבת קרידה.

יום טוב וחודש טב

שמוליק

.

תחילה, קצת כמו בשיר ילדים: "חיכיתי,

רציתי, חיכיתי, בכיתי, ... " 

ובהמשך, תהפוכות חייך. נציב מלח, מתוקה

מדבש, קרח מהלך, ...

ואת רוצה לגדול. לדלות ילדות מפרגנת 

לשם כך. 

שיר רגיש-רגיש. ומדבר אליי מאוד-מאוד. 

תודה רבה-רבה, אלה אהובה. 

חיבוק, <לב>

רבקה

---

זה לא פשוט, אבל את לא מוותרת.

את עוברת בחייך תקופות שונות

פעם את נציב מלח מלוח כטעם דמעותיך

ויש ואת מתוקה כדבש.

את לא מוותרת, עדיין מנסה לגדול

את עדיין הילדה שמתרוצצת יחפה,

מחפשת את חלקיקייך

את עדיין מחכה.

את עדיין כמו בשיר הילדים

   בכיתי בכיתי,

   חיכיתי חיכיתי,

   ומי לא בא...