הנוף הנהדר

השיר מציב ניגוד חריף בין היופי והשלווה של הטבע לבין הכאב האנושי שמאחוריו. הדובר יושב מול נוף קסום, אך צעקת אישה מבית סיעודי סמוך – "אני רוצה הביתה" – חודרת אל השלווה הזו ומטלטלת את הרגע.

השיר חושף את הפער בין אדישות האדם לנוף הסובב אותו לבין המצוקה האנושית שקרובה כל כך אך נותרת בלתי נראית. הוא מבקר את הניסיון להתנתק מהכאב של האחר בשם "הנוף הנהדר" ומזכיר שהיופי האמיתי בעולם אינו שלם בלי חמלה.

יפה ומרגש תבת צביקה היקר.

יום טוב ושקט

שמוליק

מכאיב מאוד שירך, הסיטואציה הזו. המצאותה של האישה בבית ההורים ללא רצונה. והטבע... 

אתה שומע זעקה של אישה המבקשת להחזיר הביתה מהבית הסיעודי שמאחוריו של הספסל שעליו אתה יושב והמטפל שלה תוההה מה היא רוצה והטבע שובה והוא נרדם. תודה רבה לך צבי היקר, יום טוב.

.

אני לא האישה האיומה ההיא, אולי כן אישה איומה

אחרת, ואין לי מטפל, ובכל זאת, גם אני רוצה

הביתה, שם. וצעקותיי חנוקות, לא יטרידו איש. 

תודה רבה-רבה ו-סליחה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

בית סעודי

כאב הזקנה 

והטבע קיים רק צריך לשבת לידו