ספקות xxxvi // שתי [2] וריאציות על אותו נושא /

רבקה יקרה

כתיבה עמוקה מאוד

משאירה המון חומר למחשבה

אהבתי את המלנכוליה של הסתיו, איך הכל קורה בדיוק בזמן שלו,

שבת שלום 

בברכת ימים טובים על עם ישראל,

.

תודה רבה על קריאה + תגובה, רונית יקרה. 

שבת שלום, מבורכת ומיטיבה. <לב>

רבקה

---

שניים מעוררי תהיות. כתובים יפה.

הראשון: מה עושים על הארץ, ביתנו, רחל הבת, רחל אימנו.

השני: תהיות על המנלכוליה של הסתיו...

תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה.

.

תודה רבה על קריאה + תגובה + תהיות, דני יקר. 

שבת שלום ומיטיבה. <לב>

רבקה

---

.

"כל אחד ונסיבות חייו. " בלי קשר, כאילו: 

תענוג לקרוא את יישום משפטו של חוסה 

אורטגה אי גסט (José Ortega y Gasset) 

בדבריך, בדברי ישראלי. 

תודה רבה על קריאה+תגובה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

השיר "ספקות XXXVI" מחולק לשתי וריאציות העוסקות באותו נושא של כאב, אובדן ובלבול — אך מזוויות שונות.
בחלק הראשון מתוארת סערת הרגשות הלא פתורה של עם שחווה גם חיבוק וגם בכי, נחמה לצד ספק, ושואל את עצמו מהו מקומה של רחל – האם זו האם ההיסטורית או הבת הצעירה של ימינו, והאם יש עדיין אמת ותקווה בארץ הזו.
בחלק השני מועצם הממד האוניברסלי־פואטי של האבל דרך הדימויים ממיתולוגיה ותרבות אירופית (גתה, שוּברט, “שר היער”) – רוכב על סוס במרדף של כאב ומוות, שבו הטבע, המוזיקה והנפש מתמזגים לכדי קינה מלנכולית על אובדן הבן.

השיר מבטא את חוסר הוודאות, הכאב והעומס הרגשי של תקופה שבה חיים ומוות שזורים זה בזה. הוא מציב את השאלה הנוקבת – כיצד ממשיכים לאהוב, להאמין וליצור בעולם שבו הספק והאובדן אינם פוסקים.

שיר עוצמתי כתבת רבקה יקרה.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

.

הציור-צילום מדהים! 

תודה רבה עליו ועל קריאה + תגובה מפורטת

ועניינית, שמואל יקר. 

שבת שלום, מבורכת ומיטיבה. <לב>

רבקה

---

הפכים יד ביד צועדים

שבת שלום

.

תודה רבה ושבת שלום, איילה אהובה. <לב>

רבקה

---

זו המלנכוליה והעצב, כך כפשוטם. אולי זה הסתיו ואפשר החיים עצמם בעיקר בתקופה זו. כך השיר הראשון מתחבר אל השני באופן מובהק. כי אפילו רגעי השמחה הגדולה עם שובם של החטופים אינה שלמה. קונפליקט פנימי נוכח המצב. ספקות...

.

נכון. נכון.

גליתי יקירתי האהובה, 

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה!

המשך שבת נעימה ושבוע טוב ומיטיב. 

שלך, <לב>

רבקה

---

הַאִם זֹאת אוֹתָהּ הָאָרֶץ הַאִם כָּאן אוֹתוֹ

הַבַּיִת

.

אביה אהובה,

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה! 

המשך שבת נעימה ושבוע טוב ומיטיב.

אוהבת אותך, <לב>

רבקה

---

שאלות קשות

בארץ הזו , רווית הקוצים

בשתי ההשאלות

שירה של כאב

.

יצחק, איש יקר לי, 

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה! <לב>

רבקה

---

רבקתי היקרה.

יש לי תשובה אחת קצרה, מילה אחת, הברה אחת 

לא.

החיטה אמנם תשוב ותצמח, אבל השמחה לקראתה כבר לא תהיה כמו פעם.

משהו קרה לנו ורחל לא תבוא לעזרתנו.

עצוב רבקתי, גם אם ישנם כמה רגעי שמחה, עדיין נורא עצוב.

הסתו כאן בפתח, הוא בראשית דרכו

אבל הוא הקור שהוא מביא באמתחתו

מעיב על ראשית פריחה ועל קולן של ציפורים  נודדות.

שום דבר לא יכול להשכיח מעט  את מותו של הבן...

את חשבת על גטה ועל שוברט

ואני נזכרתי בפוגת המות של פול צלאן...

.

הייתי עם פוגת המוות של פול צלאן, נוריתי

יקירתי, וממנה השמעתי לי את שר היער, גתה, 

שוברט, בקולו של דיטריך פישר דיסקאו. 

קצת סדר:

אל פול צלאן הגעתי אחרי שכתבתי את 

החלק הראשון (אין צורך להסביר לך למה, 

אני בטוחה). 

מה אני מקשקשת לך. עצוב. מאוד.

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה, נוריתי

יקירתי, נוריתי היחידה.

שלך כל עוד, <לב>

רבקה הקטנה

---