סוֹפְשָׁבוּעַ תֵּל אֲבִיבִי, אוֹגוּסְט 2025

לַּיְלָה

אֲנִי מַרְגִּישָׁה אוֹתָךְ יְשֵׁנָה לְיָדִי
כַּף יָדֵךְ מִתְקַעֶרֶת עַל הַפֶּה
כְּאִלּוּ אַתְּ מְסַפֶּרֶת סוֹד;
אוֹ שֶׁהִנֵּה תֹּאמְרִי בִּשְׁנָתֵךְ אֶת מָה
שֶׁלֹּא מָצָאת מִלִּים לְאָמְרוֹ
                                            בִּשְׁעוֹת הָעֵרוּת.

אוּלַי תִּלְחֲשִׁי מִלָּה שֶׁשָּׁמַרְתְּ לְעַצְמֵךְ
וְחִכִּית כָּל הַיּוֹם לָרֶגַע הֶחָשׂוּף בְּיוֹתֵר
לְשַׁתֵּף אוֹתָהּ רַק אִתִּי
וְהִיא תִּשָּׁאֵר חֲתוּמָה בֵּין שְׁתֵּינוּ.
מִלָּה שֶׁנִּשְׁלַחַת מִן הָעֲמֻקָּה שֶׁבְּמַחְשְׁבוֹתַיִךְ
לְהִסָּפֵג בַּעֲמֻקָּה שֶׁבִּנְשִׁימוֹתַי
כְּשֶׁאֲנִי נִפְרֶשֶׂת בַּמָּקוֹם שֶׁהִשְׁאַרְתְּ לִי,
סְמוּכָה, נְקִיָּה מֵהִרְהוּרִים
לֹא מַתִּיקָה אֶת הַמַּבָּט
מִכַּף יָד קְעוּרָה
                      שֵׂעָר סָתוּר
                                     עַפְעַף מְרַצֵּד
                                                        שָׁד נוֹשֵׁם
                                                                     בֶּטֶן מִתְפַּנֶּקֶת
                                                                                         גִּבְעַת עֶרְוָה שְׁלֵוָה
 

וּפִתְאוֹם אֲנִי מְבִינָה:
כַּף יָדֵךְ מִתְקַעֶרֶת עַל הַפֶּה
לְהַגְבִּיר אֶת קְרִיאָתֵךְ אֵלַי
מֵעַל הֲמֻלַּת הֲמוֹנִים לֹא נִשְׁמַעַת,
יִלְלַת מֶרְחָב אַדִּיר וְשׁוֹמֵם
וַהֲרֵי אֵין קוֹל שֶׁיִּשָּׂא אֶת הַקְּרִיאָה
מִבְּלִי לְאַבֵּד מִמֶּנָּה, וְהִיא נִמְסֶרֶת לִי
לְפִי מַפַּת הָעֵירֹם הַפִּלְאִי
                                       הַנִּמְתָּח לְאֹרֶךְ גּוּפֵךְ
                                                                        גָּלוּי
                                                                             פָּגִיעַ
                                                                                     בּוֹטֵחַ.

בּוֹקֵר

הִנֵּה, אַתְּ מִתְעוֹרֶרֶת לְיָדִי
וְהָעַפְעַפַּיִם מְנַסִּים לְהַפְצִיעַ מִבֵּין הָעֲנָנִים
כְּשֶׁאֲנִי מְהַסֶּסֶת לָגַעַת בַּצַּוָּאר שֶׁלָּךְ,
לִטְבֹּל אֶצְבַּע בַּגַּלִּים הַקְּטַנִּים שֶׁל הַדֹּפֶק.
אַתְּ לֹא יוֹדַעַת שֶׁנִּשְׁאַרְתִּי עֵרָה כָּל הַלַּיְלָה
רַק כְּדֵי לְהַבִּיט בָּךְ יְשֵׁנָה
וְלִבְדֹּק כַּמָּה זְמַן אֲנִי יְכוֹלָה
לֶאֱהֹב בְּלִי לִנְשֹׁם
אֲבָל הַיָּד שֶׁלָּךְ כְּבָר מְגַשֶּׁשֶׁת לְאָחוֹר לְחַפֵּשׂ אוֹתִי
                                                                           מֵצַח
                                                                                  עֵינַיִם
                                                                                           לֶחִי
                                                                                                 שְׂפָתַיִם
                                                                                                             שָׁדַיִם
                                                                                                                     בֶּטֶן
וּבְדִיּוּק כְּשֶׁאֲנִי גּוֹהֶרֶת לִלְחֹשׁ: זֶה בְּסֵדֶר, אֲנִי כָּאן
וְתוֹלָה פִּטְמָה עֵרָה מֵעַל שְׂפָתַיִךְ,
אַתְּ מוֹצֵאת אֶת הַגַּב שֶׁלִּי, נִרְגַּעַת,
מִסְתּוֹבֶבֶת כַּפִּיּוֹת וּמְמַלְמֶלֶת: בּוֹאִי נִישַׁן עוֹד קְצָת
וְשׁוּב, אֲנִי עוֹצֶרֶת אֶת הַנְּשִׁימָה
                                                     וּמִתְחַפֶּרֶת בַּשֵּׂעָר הָאָדֹם
                                                                                              בִּתְנוּעוֹת דֻּבִּיּוֹת.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

בחרתי להחזיר את שני השירים האלה כצמד, סוג של מחווה לעיר.