לא ילידת הארץ / 2 /

סוף טוב הכל טוב. הדחויה לכאורה עשתה לכולם בית ספר ונישאה לילד הזהב

.

מה פתאום דחויה?

בערבי שישי היו ריקודים בחדר האוכל, אחרי

הארוחה. "הצברים שלנו" עמדו בתור לפניי.

הדלת, הכיסא - סתם, חוסר-נימוס בסיסי

שגבל בגסות רוח.

מה שנכון: עשיתי לכולם בית ספר. ונישאתי

ל"ילד הזהב" שלהם. לשמחת כולם, אגב -

אבל זה סיפור לפעם אחרת. תזכיר לי, טוב?

להת' בינתיים, 

ותודה רבה על ההזדמנות לספר לך קצת 

על "הרפתקאות רבקה ירון בארץ הצברים" . 

<לב>

רבקה

---

השיר  מתאר את קשיי הקליטה וחוויות של דחייה, בדידות ולימוד שפה – אך גם את הדרך הארוכה להשתייכות. בסופו של דבר, האהבה לעודד, שהפכה לנישואין, היא סמל לכך שחרף כל הקשיים, את הצלחת למצוא שורשים חדשים, בית וזהות בארץ.

יפה ומרגש השיר רבקה יקרה

יום שני מבורך

שמוליק

.

קשיי קליטה? לא. לא היו לי. 

גם לא חוויות של דחייה ואי-השתייכות ו/או

בדידות - להיפך.

עברית - אחרי כמה חודשים כבר דיברתי

"כמוהם-כמוכם" וגם קראתי ספרות יפה.

הקלות שלי להשתלב, ללמוד את השפה

וכו' - כל אלה אינם סמל לשום דבר, האמת.  

כבר סיפרתי יותר מדיי - הרי כאן מקום 

ציבורי, כל אחד יכול לקרוא. 

תודה רבה-רבה ורק טוב, שמואל יקר. <לב>

רבקה

---

לא רק עברית נדרשת ללמוד בהגיעך לארץ, גם את מעשי הקונדס הצבריים. עברית שפה קשה, גם כיסא שנשמט וישבן הפוגש את הרצפה.

ובכל זאת, נישואין ואהבה היו גם כן. 

.

גליתי יקירתי. 

וכפי שכתבתי לשמואל: לי, אישית, *לא*

היו קשיי קליטה, ואת העברית למדתי מהר

מאוד. 

אני יודעת: בתיאוריה, אני "מקרה יוצא-דופן". 

אבל: רק בתיאוריה ... 

תודה רבה על קריאה + תגובה,

ותודה רבה-גדולה-ענקית על הבמה, 

גליתי יקירתי האהובה. 

שלך, <לב>

רבקה

---

חבלי קליטה: עם עלייתך נתקלת בשלל של קשיים. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום טוב.

.

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה, דני אהוב. 

במקרה שמעניין אותך:

תוכל לקרוא על ש*לא* נתקלתי בקשיים - 

זולת חוסר הנימוס של "הצברים שלנו" - 

בתגובותיי לאודי ולשומאל. 

רק טוב! <לב>

רבקה

---

אוף, איזו התנהגות לא יפה.

הצברים המחוספסים האלה, קצת דרך ארץ

ככה לא מתנהגים לילדה.

אבל בעצם, הם עשו את זה גם לילדות שנולדו בקיבוץ וגדלו יחד איתם.

אבל את רבקתי, את ידעת איך לעשות להם בית ספר...

ואני בעיני רוחי רואה את הבן הקיבוצניק, מעיף מבט מסביב אם משהו מסתכל -

ואז מושך את הכסא ומציע לך לשבת.

ועודד עודד אותך  ולימד אותך איך להשתלב וללמוד את השפה החדשה

אבל את המילה - אהבה, לא היית צריכה לחפש במילון

את הרגשת אותה בלב, כשעם עודד התחתנת.

לא פשוט היה להגיע לארץ חדשה ולשפה חדשה ולהתחיל ישר

בקיבוץ.

זכרונות מורכבים עולים בך רבקתי היקרה.

אני מתארת לעצמי ש,

את כותבת אותם ולפעמים חיוך עולה על הפנים ואפילו צחוק מחלחל בגרון

ולפעמים, דמעה יורדת על לחי.

חיבוק שולחת לך יקרה שלי.