לִפְעָמִים

אופטימי, תלוי בבחירות שלנו ובזמן: לפעמים חייבים לחכות. הגורל מבקש שנצפה. לעתים גם שנים. להמשיך בחיים. לקבל, לקוות, לחלום. בבוא היום המושלם לעלות מדרגה בסולם וכך העולם יתחבר לחציו האהוב, האחר. אם היום או מחר נתחבר, נתמזג כשנבחר. תודה רבה לך, המשך יום טוב.

תודה דני לתגובה אופטימית לשיר אופטימי. לפעמים צריך לדעת לחכות לתזמון הנכון! 

מכיוון שהצגת השקפת עולם אידיאולוגית, קשה לי לקבל את הרעיון הדטרמיניסטי כי הוא גורר פסיביות, לחכות שדברים יקרו מאליהם. חלומות יפים תמיד, אבל בכוחנו ליצור את השינוי שאנחנו מבקשות, והוא לא יקרה רק משום שאנחנו חולמות. כשהוא לא מתרחש, זה משום שהוא נמצא מעבר ליכולותנו.

חולקת עליך, בר!

זו בדיוק הפואנטה! לא נמצא מעבר ליכולות! המהות היא מהות של שניים שיתחברו כי כל מה שצריך היה להיעשות נעשה! רק עניין של זמן ועיתוי! בודאי שלא פסיביות! חיבור הוא חיבור הוא חיבור! כשישנו-אי אפשר בלעדיו! והוא קורה! בעת ובזמן המתאים.  

תודה בר, לקריאה, ומחשבה ותגובה. וכמובן שמותר לא להסכים! 

השיר מתאר את הצורך בסבלנות וביכולת להמתין עד שהגורל יביא את המפגש או האיחוד המיוחל.
לפעמים עלינו להמשיך בשגרת החיים באמונה, בתקווה ובחלום – עד שיגיע הרגע הנכון שבו יתחברו הדברים ויתממש האיחוד האמיתי עם מי או מה שנועד לנו.

יפה ומרגש כתבת BB יקרה,

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

איזו תגובה נהדרת ואיזה ציור מקסים שלחת, שמוליק, חשובה את רוחי! 

תודה רבה

אני אשמח אם תקראי את הסיפור על דני והחתול הג'ינג'י שהעלתי אתמול ואת השיר שהעלתי היום.

בברכה

שמוליק

כמובן שאקרא! במיוחד מאחר שיש לי חיבה מיוחדת לחתולים ג׳ינג׳ים! החתול הראשון שאימצתי היה ג׳׳ינג׳וו בן ארבעה שבועות! ואהבה כזו לחיה קטנה לא חוויתי עד אז!

.

יש לי בעיה רצינית עם תוכן דברייך, BB. 

ואני כבר לא מסוגלת לעשות/לקיים את 

הדבר הנכון לעשותו: לעזוב את הארץ. 

מאוחר בשבילי (לא כאן המקום לפָרט). 

תודה רבה-רבה על גישתך הגלויה, על 

שירך, יקרה. <לב>

רבקה

---

רבקה יקרה

כנראה שהחוטים הסתבכו מעט!

מעולם לא קראתי לעזוב את הארץ! אין זו אופציה מבחינתי! חזרתי לארץ אחרי גלות ארוכה, מסיבות שונות, אבל 5% היו מציונות מחד-ומידיעה שזו מכורתי-בטוב וברע, וגם ברע מאד-אין זו אופציה נכונה-אבל זו אופציה שחושבים עליה באופן טבעי, בשל המצב. ארץ שבה קבורים סבי וסבתי, ורבים ממשפחתי, ארץ בה קבורים אהוביי, היא ארץ עליה נלחמים.

איני מותחת ביקורת על שיקוליהם של אחרים, ואם עזיבה היא פתרון עבורם-אני מכבדת זאת. ומאחלת להם לא לעבור בחוץ את שעברתי אני, בימים שלפני המלחמה הארורה הזו! ומי שחושב שילדיו יהפכו לספרדים או פורטוגזים, לאנגלים או לאירים-יחכה ויראה! הדשא לא ירוק יותר אצל השכנים. אבל נכון שעדיין אין שם טילים. הRPG יגיעו....

ותודה שקראת וקוראת  בהגיגיי. ותודה גדולה לתגובה מהלב

.

לא, ברור לי שזאת לא ההצעה שלך, ולא הרעיון

שלך: זה הרעיון שלי. 

אני לא ילידת הארץ - ובכל זאת, כאן קבורים

יקיריי, כמו יקירייך - אף על פי שהגענו במקרה.

נשארנו כאן מסיבות שלא כאן המקום לפרטן. 

כל מי שחושב כמוני יודע שיש סוף לכל מה

שאת מתארת: 

במשפחה שלי, בחו"ל (אני כבר הייתי דור

רביעי בארגנטינה), כבר אין יהודים. 

בנוסף: לא כולם בארגנטינה.

כן, עברו גיהינום, כמו כולם, כמו לא רק היהודים

מכירים. ו- לא נחזור על דוגמת השואה, 

שהיא כבר יותר תירוץ פוליטי מאשר אירוע

מצמרר. 

אנא, אל תיפגעי מדבריי. כל אחד ועולמו. 

תודה רבה לך על התייחסותך לתגובתי, 

BB. <לב>

רבקה

---

תודה אביה יקרה, לקריאה ולתגובה ולחיבוק! 

חעבוקי גדול בחזרה!! 

האופטימיות הותנת לדברים להתקיים

יופי של שיר ביבי יקרה

ממני מרים

תודה, מרים יקרה על שלא רק קראת והגבת, אלא גם ראית וחשת את האופטימיות שבשיר!!

לחיי התקווה שנוצרת אותנו! 

לעתים נמצא כשמגיע הזמן הנכון. ואז החיבור הזה אכן ממש מושלם. לא בכדי את קוראת לשיר לפעמים. לפעמים יש להמתין ליד הגורל שתעשה את שלה. אלה הם הנסיבות המדויקות. 

תודה, גלי , על שעמדת על הדקות הזו בשיר. לפעמים-צריך לקחת נשימה עמוקה. ולתת לאירועים להתבשל. עד שמגיע הרגע הנכון והנסיבות הנכונות. זאת-לא רק באירועים שעניינם הלב! 

תודה שאת קוראת בשיריי ותודה שאת מגיבה! 

בו@ש שקט

לאו דווקא דחיית ציפיות! ציפיה לרגע שבו התבשיל-יהיה מוכן לאכילה!!!

שבת טובה צביקה יקר

כמה יפה שוררת על התנהלותו של העולם

 וכמה נכונים דברייך.

על הזמן והסבלנות.

 כי לא תמיד האדם יכול להבין את האירועים- ההולכים ומתפתחים...

 יישר כוח,

 שבת של עונג ושמחה ובשורות טובות.

תודה לקריאה

תודה למחשבה

תודה לתגובה!

שבת שלום