הַיָּם-אוֹתוֹ הַיָּם

השיר  יוצר הקבלה בין נוף הים המשתנה בחורף – אפור, בוהק, סוער ובוכה – לבין מצבך הפנימי שלך: לב שבור, דמעות שיבשו אך סערה פנימית שלא שככה.

גם כשהחיים ממשיכים והכאב נדמה שנרגע, יש רגעים שמחזירים אותנו לסערה הישנה. כמו הים, הלב שומר בתוכו את הגלים, ומדי פעם הם מתפרצים מחדש ומזכירים שהכאב עדיין חי.

תודה BB על השיר

יום רביעי מבורך

שמוליק

תודה שמוליק לקריאה והנה ולתגובה.

ותודה גדולה על הציור הנפלא שציירת:

שאלה לי: אתה מצייר אותם או יודע היכן למצוא אותם במרשתת? 

ודמעות המטר מתמזגות עם הדמעות שבלב. כמה כאב יש בשיר הזה. 

תודה גלי

שירים הם. דרך לבטח כאב, וגם להתמודד עמו.

תודה שקראת והגבת!

הים אותו ים, הלב אותו לב: דומע ושבור ואת שבה לרגע בו לאפר נהפך הפז. תודה רבה לך, יום טוב.

דני יקר

תודה לקריאתך בשיריי. תודה להבנת הדקות בהם. תודה לתגובותיך המעודדות תמיד!

כאילו הכל דועך. אולי לא הבנתי נכון אבל זה ההרגשה שלי.

אני גם בהרגשה הזאת בזמן האחרון 

אבל אל דאגה תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

אכן שיר עצוב!

תודה זיו על קריאה ועל תגובה!! 

תודה, איילה יקרה

על קריאה ועל תגובה. 

הַיָּם-אוֹתוֹ הַיָּם. הַלֵּב-אוֹתוֹ 

הַלֵּב: דּוֹמֵעַ

וְשָׁבוּר. 

ערב מחבק

תודה, אביה לקריאה ולתגובה-ובעיקר לחיבוק!!! 

טיפות הגשם המתחברות לדמעות הלבל 

איזה שיר קסום ביבי יקרה

ערס טוב ממני

אומרים שהגשם הוא בכיו של אלוהים, המפרה את הארץ כדי לא להתבזבז! 

תודה מרים על תגובה