בפעם השלישית

השיר מתאר מסע חיים דרך שאלה ילדותית – "כמה מדרגות עד הירח?" – שהופכת לסמל של חיפוש, חלום ותמימות. בילדות זו הייתה שאלה מלאת סקרנות, בנעורים היא הפכה לעיון פנימי, ובבגרות – למאבק כואב שבו החיפוש כמעט חונק.

החיים הם מסע בין חלום למציאות, בין תמימות לכאב. השאלות הגדולות מלוות אותנו בשלבים שונים, אך עם הזמן הן הופכות גם להתבוננות בקיום עצמו ובזמניותו.

תודה רבקה יקרה על השיר שיש בו הרבה חומר למחשבה.

יום רביעי מבורך

שמוליק

.

יפה! גם הציור-צילום!

תודה רבה-רבה, שמואל יקר. <לב>

רבקה

---

כבר אינך שואלת כמו בילדותך, כמה מדרגות יש עד הגיענו לירח. אז, הייתה אמונה בלב כי הכל אפשרי. עתה את כבר מודעת, סופרת את העקבות שעשית כבר ויודעת בצער, כי גם הם ימחקו כליל. אלה הם חיינו כנראה.  

.

נחיתה על כדור הארץ, נכון. <חצי-חיוך>

תודה רבה-רבה, גליתי יקירתי האהובה. <לב>

רבקה

---

בַּפעם השלישית - כמעט ונחנקת 
ומאז השאלה....מבט על הדרך - על העקבות
והסוף - 
שֶׁנִּמְחֲקוּ וְנִמְחָקִים
וְיִמָּחֲקוּ כָּלִיל
מֵעַל כָּל
מַדְרֵ
גָה

יופי של עימוד רבקה לי אהובה בוקר מחבק

.

התגובות שלך מעודדות אותי, תמיד, אביה

אהובה. 

תודה רבה-רבה על התגובה הזאת! <לב>

רבקה

---

מעלה חיוך: כשהיית קטנה שאלת את הורייך כמה מדרגות יש עד הירח וכשהתבגרת שאלת זאת את עצמך ובפעם השלישית נחנקת כמעט ומאז את רק מביטה על מה שנמחק. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום טוב. זה הספיק לך שלוש פעמים.

.

:))

תודה רבה-רבה על תגובתך החמה, דני אהוב. 

<לב>

רבקה

---

.

קודם על הידיים, צביקה, יקר.  / :))

תודה רבה-רבה! <לב>

רבקה

---

קראתי את שם היצירה שלך ורציתי להתבדח

רציתי לכתוב - פעם שלישית גלידה.

אחר כך רציתי לצטט שיר ילדים

"לאבא שלי יש סולם, מגיע הוא עד השמיים..."

אבל אחר כך, אחר כך הרגשתי את המחנק בגרונך,

את המבט שהפנית אל עקבות צעדייך.

יש, שנותר סימן, ויש שנימחקו ולא נודע כי חלפת שם בדרך,

כי היית.

אבל את יודעת, את יודעת את היותך

את יודעת.

.

נוריתי יקירתי, נוריתי היחידה. 

תודה רבה-רבה! <לב>

רבקה

---

.

כולנו היינו ילדים חכמים, איילה אהובה. <לב>

תודה רבה-רבה! 

רבקה

---