שריפה

השיר  מתאר רגע של זיכרון מתעתע: ממרחק נדמה לו שהספסל מלא נוסטלגיה, כאילו העלים הכתומים של הסתיו מציתים בלב "שריפה" של רגשות. אך כשהוא מתקרב – מתברר שאין זה זיכרון חי אלא רק ציור על ספסל ירוק, ואילו התחושה והזיכרון מתפוגגים ונמוגים לאבדון.

הזיכרון האנושי הוא חמקמק ואשלייתי – לעיתים נדמה לנו שאנו פוגשים עבר חי ובוער, אך מקרוב מגלים שזו רק השלכה פנימית. השיר מבטא את המרחק שבין זיכרון למציאות, ואת האכזבה או הכאב שבגילוי כי מה שחי בלב כבר איננו קיים באמת.

יפה כתבת צביקה היקר

שבוע וב ושקט

שמוליק

אילוסטרציה יפה להפליא, צביקה

מבט מקרוב: הספסל מרחוק נרא מלא בנוסטלגיה. עלים של שלכת כתומים כמו שריפה בלב. כשאתה מתקרב אתה מבחין בציור על ספסל ירוק, אין קשר לזיכרון שעלה וירד לאבדון. תודה רבה לך צבי היקר, שבוע טוב.

כמה קל להשליך רגשות על דברים חיצוניים,
וכמה המציאות לפעמים מפוכחת מהדמיון.

כמה עצב אפשר להביע במילים ספורות? היטבת לכתוב, צבירה, על אכזבה, כשמה שנראה אמיתי ומעורר זיכרון אינו אלא חיקוי.

עצבתי. אתך. 

.

הפער בין מילוי ציפיותינו לבין המציאות. 

תודה רבה-רבה ושבוע טוב, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

נוטלים רגשות על חפצים אך המציאות אומרת אחרת

יפה ביטאת זאת בשירך צביקה יקר

יום טוב ושקט

ממני