שירים

עצמי

 

עם שְלוּח ארץ

דבוק לעורי, במערך             

כרומוזומים שדופי סחף גולָה.  

בבואתי אי יכולת בוהקת

שיווי משקל מוטל בספק

מחפשת איזון בארץ

קדושה

 

הווָה כדרדר מכחיל פרח

בשדות עד צהובים

מוכי סנוורים ונצח יבש.

אין גשם.

מהלכת עיוורת בדרך

לא מוגשמת.

לעתים כריות אצבעותי

מנביטות אותיות

דולפות

כלות

אני שורדת תלושה

קבצנית של צמתים

למגע.

תגובות