בא והולך

מביע מחאה: בני אדם הולכים לכל מיני מקומות בחייהם ויש והם לא שבים לביתם למרבה הצער. לכל אדם יש תאריך לידה ותפוגה ואם נשארים לאחר תאריך התפוגה הוא סובל ונאנח, מכלום לא יכול להנות. תודה רבה לך איילה היקרה, המשך יום טוב.  לא פשוט להאריך חיים של אדם שממשיך לסבול.

אלה לי יקירה, את מתארת את חיי האדם כהליכה מתמדת, מבואנו אל לעולם, עד לרגע שבו אנו נפרדים ממנו. שורותייך עוסקות בחוט הדק שבין חיים משמעותיים לבין חיים "שפג תוקפם", כשהגוף או הנפש כבים לאט.
זהו שיר של כאב שקט, על הזִקנה, על אובדן, ובדידות, ואולי גם על קבלה של הסוף כגאולה.
שורותייך מזמינות אותנו להתבונן ברוך על הזמן שעוד נותר לנו.

תודה ואני אילה ולא אלה לי

השיר מתאר את מחזוריות החיים – כל אדם "בא" בלידתו, "הולך" במהלך חייו, ולעיתים גם "חוזר" (לשגרה, לעבודה), אך בסופו של דבר – כולם הולכים לבלי שוב. בשיר מודגש תהליך ההזדקנות, כשהחיים לאחר "תאריך התפוגה" כבר לא מספקים, ולעיתים הופכים למעמסה רגשית או פיזית.

השיר מציע התבוננות כנה וכואבת על הזקנה והסוף. הוא מעורר שאלות על איכות החיים, משמעות הזמן, והקושי שבקיום ממושך שאיבד מטעמו. מסר עמוק על קבלת הגבולות האנושיים והכמיהה לשחרור כשהחיים כבר כבדים מדי.

יפה עם הרבה חומר למחשבה על הזיקנה כתבת אילה יקרה.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

למרבה הצער לא כולם זוכים לזה ערב טוב

.

מבט אמיתי על חיי האדם, על חיינו. 

מחיים מבורכים - עד חיים מקוללים: 

מחלות בעת זקנה, היחלשות, אובדן 

טעם החיים. 

תודה רבה-רבה על כנותך, איילה אהובה.

<לב> 

רבקה

---

בשנות הצעירות יוצאים ונכנסים הלוך ושוב. אך הזקנה... 

תודה גלי ושבת שלום

מסתבר שיש בנו הכל 

וגם תאריך תפוגה 

רק לשמר

לאכול נכון להתעמל ובעיקר לחשוב טוב 

אילה יקרה

*********

כל חיינו הולכים אנו ובאים

באים והולכים

וחוזר חלילה,

עוצרים בתחנות שבדרך

עד תום המסע.

הגיל השלישי ...

מקשה על ההתנהלות השגרתית

להשתדל לקחת בחיוך

על אך הכאב והקושי

ולהתמודד עם הקיים.

לא קלה הדרך ...

שבת שלום מבורכת

ממני עליזה.