כוכב הצפון, כוכב הדרום,

גררת אותי , רבקה  יקרה, לשאלה ששנים הרבה אני מתחבט בה: האם יש לנו זכות להביא ילדים בלא שנבטיח להם שיחיו בעולם

שכולו טוב וללא מלחמות וללא ביבי כזה ודומיו?

.

אודי יקר,

השאלה שלי מקומית מאוד:

מצטמצמת למדינת ישראל. 

שוודיה, נורווגיה, דנמרק, ...

יש מדינות רגועות בעולם.

תודה רבה-גדולה על השיתוף!

<לב>

רבקה

---

השיר מבטא כמיהה אנושית עמוקה ליציבות, שלום וצדק – במיוחד מתוך נקודת מבט של אם שחשה אחריות כלפי הדור הבא.
הוא מדגיש את הקשר בין הדורות, את הזמן החולף, ואת תחושת האשמה או החשבון הנפשי שמגיעים בגיל בוגר.
לבסוף, השיר גם רומז לכך שגם ברגעים הקטנים (כמו להצביע על כוכב), נרשמים הזיכרונות הגדולים של החיים.

ברגעים אלה מתקיימת מתקפה היסטורית של ישראל באירן ונתפלל יחד לימים טובים יותר של שלום ולא של מלחמה.

תודה רבקה יקרה על השיר

שבת שלום ומבורך

שמוליק

.

שמואל יקר, ברשותך:

ברגעים האלה, ובמשך רגעים רבים במהלך 

היום הזה, נשמעות אזעקות היסטֶריות  

בירושלים - ואני משערת שלא רק

בירושלים. ולא רק היום.

אני עייפה. 

שבת שלום (הלוואי!) ומיטיבה. <לב>

רבקה

---

מלחמות ואי צדק יום יומי. 

ואת תוהה האם תזכי לראות שקט וצדק, האם הדור הבא יזכה לכך. 

.

גליתי יקירתי האהובה, 

תודה רבה-רבה, ושבת שלום ומיטיבה 

הלוואי!!) <לב>

רבקה

---

מחפשת שקט וצדק, מרגש: את ילדת כאן בישראל תחת כוכב הצפון ותחת מלחמה ואת תוהה אם תזכי לראות שקט וצדק והאם יסלחו לך ילדייך. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה ומיטיבה. נקווה לראות אותם.

.

דני יקר, 

תודה רבה-רבה ושבת שלום ומיטיבה. <לב>

רבקה

---

.

אביה אהובה, 

תודה רבה-רבה ושבת שלום ומיטיבה. <לב>

רבקה

---

.

צביקה יקר, 

תודה רבה-רבה ושבת שלום ומיטיבה. <לב>

רבקה

---

.

תודה רבה-רבה ושבת שלום ומיטיבה, 

איילה אהובה. <לב>

הַאִם יִסְלְחוּ לִי יְלָדַי ?

רבקתי היקרה, טלטלו אותי השאלות האלו שלך.

והן לא רק שלך, גם אני שואלת.

אני זוכרת שבכל מלחמה אמרתי, שילדי כבר לא ילחמו

אז -

אריאל נלחם בלבנון ובניו נלחמו בעזה

ואין שקט וצדק, אנחנו חיים בארץ אוכלת יושביה.

.

נוריתי יקירתי, נוריתי היחידה, 

אומַר לך רק תודה רבה-רבה, 

ושבת שלום ומיטיבה (אני בין אזעקות, 

בטוחה שלא רק כאן, ...) <לב>

רבקה

---

עוד יבואו ימים טובים!!  אם לא נחזיק בתקווה זו, אנה אנו באים?

.

חברתי היקרה והמוערכת, 

התקווה, כמו הפורנוגרפיה, היא עניין של 

גיאוגרָפיה. 

התשובה ההיסוריוגרפית יותר נמצאת 

בפוסט החדש שלי שהועלה הלילה קצת 

אחרי השעה ה-23:00, ובין אזעקות 

ו-בּוּמים בכל כמה דקות (גם עכשיו) - 

קצת לפני תגובתך זאת. 

(לפי תגובתך כאן, אני חוששת שהפוסט

לא ימצא חן בעינייך.)

אגב, האזעקות וה-בומים התחילו הבוקר, 

ודי ברור לי שלא רק בירושלים. 

אגב נוסף: אולי כאן נשמעים יותר בשל 

הקירבה של בניין מגורַי לבניין נשיא

המדינה. 

תודה רבה-רבה על תגובתך, ושבת 

טובה ומיטיבה (הלוואי!). <לב>

רבקה

---

.

בוקר שבת לטובה, חברה יקרה. 

ברשותך, אנסה עכשיו להגיב לדברייך כפי

שצריכה הייתי להגיב קודם. 

בין סיפורי חז"ל יש אחד המסַפר על אסון

קלימָטרי (סערה, גשם, כמעט מבול)

שמתרחש על עיירה יהודית. 

יהודי אחד עולה לגג. יהודי אחר, גבר חסון, עולה 

ומציע לו את עזרתו. 

"הקב"ה יציל אותי, "  עונה לו היהודי על הגג.

המצב מחמיר. עגלון יהודי מציע להסיעו 

בעגלתו.

"הקב"ה יציל אותי, "  עונה לו היהודי על הגג. 

המצב מחמיר עוד יותר. יהודי בעל סירה 

קורא לו: "בוא, אציל אותך!"

"הקב"ה יציל אותי, " שוב עונה היהודי על 

הגג. 

בסופו של דבר, היהודי על הגג מגיע לשמים 

- ושואל את הקב"ה: 

"למה לא באת להציל אותי?"

"שלחתי אליך גבר חסון, עגלון ובעל סירה

להציל אותך. למה עוד ציפיתָ?" באה 

תשובתו של הקב"ה.

--- 

לא אמחק את תגובתי הקודמת. היא עדוּת 

לחוסר הטאקט שלי, לחוסר ההתחשבות

שלי, ליכולת שלי להיות פוגענית, ... 

---

ובהמשך לאגדת חז"ל: 

חברה יקרה (אינני יודעת את שמך), 

לא די בתפילות ובפנייות לקב"ה. 

רצחו את יצחק רבין בשם הדת, ובשם כל

הקדוש להקב"ה,

ומאז ... 

---

שבת שלום ומיטיבה, הלוואי! <לב>

רבקה

---