הנה העצב בא

חלק  מהווית החיים

קריאה נרגשת להגבלת העצב: בעצב יש גם דברים טובים כמו ברגשות שליליים אחרים: הוא מנחם וכן הוא מביא להתחשבות בזולת אבל צריך לקצץ בו לאלתר. תודה רבה לך צביקה היקר, ערב טוב. יפה הכתוב.

השיר מתאר את העצב כרגש כואב אך גם אנושי, כזה שיכול להביא נחמה רגעית או רגישות מהסביבה. הוא מופיע בגלים, מזכיר אובדן וכעס ישן, ודורש מאמץ מתמשך כדי לא לתת לו להשתלט.

העצב הוא חלק מהחיים – בלתי נמנע ולעיתים אף מנחם – אך חשוב לדעת לזהות אותו בזמן ולשלוט בו, כדי לא לטבוע בו מחדש.

יפה כתבת צביקה היקר.

מחר מתחיל שבוע הספר והעלתי סיפור חדש. אשמח אם תקרא אותו.

בברכה

שמוליק

.

"נזכר בך שאבדת / והתקופה הנוראה / ... "

היעדר ניקוד מונע לזהות את "בך" כאישה 

או כגבר. 

גבר או אישה, הזיכרון "בך" מעלה את העצב. 

לא כל כך ברור לי למה "חובה מיד לקצצו" :

בשיר לא מדובר בדיכאון, אלא בעצב. אלא

אם היה לך נוח יותר לכתוב "עצב" במקום 

"דיכאון" . ההבדלים ביניהם רבים: 

כשאדם לוקה בדיכאון, הוא יכול להיראות דווקא

שמח, מתבדח, ... (לא מדובר בהפרעה 

דו-קוטבית, בעלת מאפיינים שונים).

לעומת זאת, כשהאדם עצוב, הוא אכן 

עצוב. יכול להיות, כפי שתיארת בשירך, 

שזכרונות מסוימים גרמו לו. תהיה תקופה 

של מעין אבל - אבל: יעבור, כי יעלו זכרונות

אחרים. לקצץ אותו בכוח רק "מרדים" אותו

לתקופה קצרה, יחסית. 

ועוד לא דיברתי על שירך בכללותו. 

השיר עוסק בעצבות ובהופעתה, ודווקא 

בבית הראשון אתה מתייחס אליה כאל 

משהו חיובי ביסודו. 

בבית השני אתה יודע על מאפייניה, ועל 

שתיעלם בזמנה-שלה. וזה נכון: דרושה

סבלנות. 

השיר כולו נכתב מזווית ראיה של בעל 

ניסיון ויודע-דבר: זה קורה כך וכך. עמדתך,

"לקצץ" , היא עמדה אישית, מתוך רצון

וצורך אישיים. במילים אחרות: 

נקטת גישה אינטלקטואלית לחוויה לא-

אינטלקטואלית.

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

תוספת מאוחרת יותר, על דיכאון: 

לא-אחת, אדם מפַצה את עצמו ועשוי

להרגיש ב-"היי" מאולץ, בלי לדעת שה"היי"

מאולץ. 

התוספת הזאת לא תופיע בתגובה שכבר

נשלחה. אני מקווה שתקרא גם כאן. 

לילה טוב ומיטיב, איש יקר. 

רבקה

---

נגעת בעצב ברגישות רבה על כל הצדדים שבו. מאחלת לך שתהיה תמיד שמח.