אמא ז"ל

מבטא כיסופים: ברגע אחד אמא שלך נעלמה ואת מתגעגעת אחרי שלא חלמת שהיא תלך. תודה רבה לך מרים היקרה, המשך יום טוב. יהי זכרה שלך אמך ברוך. איש לא רוצה שהוריו ילכו אבל עולם כמנהגו נוהג והם הולכים פתאום בלי שוב. שנדע ימים של אהבה בלי חסר. אמן ואמן.

מה כואב יותר מגעגוע לאם שידעה כל כך הרבה תלאות בחייה,דיר סיס?

תמיד נישא בכאב את זיכרה בליבנו

נכון מאוד דיר בראד

הגעגועים האלה..... תמיד נזכור את אמא

היא תהיה בליבנו תמיד

סיס

האהבה בין אם לילדיה נשארת נוכחת גם כשמתרחקים פיזית. רגעי הקרבה הפשוטים נחרטים בלב, והפרידה, גם אם טבעית, מותירה כאב תמידי וגעגוע שלא מתפוגג.

מרגשים מילותייך מרים היקרה

יהי זכרה של אימך ברוך.

יום ירושלים שמח

שמוליק

גם הציור של אליחי מקסים.

מרים אהובה

************

מזמן לא כאבה לי הבטן

מקריאת שיר כה נוגה ...

כל מילה עירבלה את ביטני כהוגן

כמה עצב וכאב יש בשירתך

כשהורינו הולכים לעולמם

הכאב חרוט בעצמותינו

כשהכאב פוחת

הגעגוע מתחפר 

מתחת לעורנו עד אחרית.

חיבוק ענק אחות אהובה.

מאחלת לך ימים טובים

מלאי שמחה ואושר

אוהבת ללא אומדן

באהבה כנה

שלך בלב

עליזה.

הגעגועים הם הדבר הנורא ביותר ביתמות

זה רגש שלא ניתן לשאת אותו

נתנחם בילדינו-נכדינו ונאחל הרבה בריאות לכולנו

באהבה מכל הלב אחות אהובהורק -בשורות טובות לנו

ןלכל עם ישראל-אמן

אחותך בלב

מרים

מילות געגוע מרגשות כל כך נכתבות כאן. חסרונה של אמך בחייך, וזיכרון החום של העבר. עצוב ונוגה...

מרים יקרה, וזה לא גשם שמרטיב את לבך הכואב,

אלו דמעות של געגוע.

הזכרונות ממלאים אותך בגעגועים. לחיבוק של אמא

למגע שאת זוכרת.

הגעגועים לא נעלמים, הם רק מתגברים על השנים שחולפות.

עצוב, מחבקת אותך מרים יקרה.

מרים יקרה..!!!

הכמיהה והגעגוע להורים שהלכו לעולמם

לעולם לא ייפסק..

כמו צלקת בלב שמתכווצת כל פעם

שעולה מחשבה או זיכרון..

הקשר הזה הוא חזק יותר מכול דבר אחר בטבע..

וככול שהזמן חולף, כך מתעצמים הגעגועים.

נגע בי עד מאוד שירך מרים יקרה...!!!

שנשמע בשורות טובות ..המשך ערב נעים

ממני שמאי..

איש יקר

נכון- הגעגועים האלה שאינם פוסקים

אלא ההפך הולכים ומתגברים וגם הכאב

לא מתעמעם

תודה רבה איש יקר על תגובתך-על ההזדהות

ונקווה רק לבשורות טובות-אמן

יום טוב וררגוע

ממני בהוקרה

מרים

כשהיינו קטנים ותמימים האמנו שהורינו יחיו לתמיד.  גם כשבגרנו לא נתנו למציאות הספציפית הזאת לחלחל. אמא זו אמא וכשהיא עוזבת לספירה גבוהה יותר, זה כואב!!
הכאב שאנו חשים הוא ניתוק חבל הטבור השקוף שקישר אותנו אליה כל חיינו.
אמנם הגעגוע מתרכך בקצותיו, אך הוא שם תמיד [ובמקרה שלי, 25 שנים אחרי עזיבתה של אמא ו-52 שנים אחרי עזיבתו של אבא].
חיבוק, מרים יקרה!

תודה רבה אילנ יקרה על תגובתך  המרגשת

תודה רבה על השיתוף

שנשמע רק בשורות טובות-אמן

יום נעים ושקט

ממני