אני הילדה

את הילדה שכמעט טבעה בתוכך והיא אומרת לך את אשר איבדת... תודה רבה לך מרים היקרה, לילה טוב.

ולזאת ייקרא : אשה בורחת מעצמה. 

קראתי את השיר כמובן!

השיר מתאר מסע פנימי של הדחקה והתמודדות. את מדחיקה את הילדה שהייתה — הפגיעה, הכואבת — אל תוך נשמתך, אך היא חוזרת ומופיעה כדי להזכיר לה את עצמה, את הפצע, ואת האובדן של הביטחון העצמי. בסיום, יש תהליך ריפוי עדין — קבלה מחודשת של הילדה הפנימית, בניסיון להרגיע ולחבק את הכאב.

אין אפשרות להדחיק את עצמנו באמת — הילדה שבתוכנו, על כאביה וגעגועיה, תחזור ותחפש מגע. החמלה וההקשבה לעצמנו הן תחילתו של ריפוי.

יפה ומרגש כתבת מרים היקרה

לילה טוב

שמוליק

תמונה יפיפיה שלך מרים היקרה.

אל תוותרי על הילדה שבך

ברגע של איבוד תקווה והלך רוח כבד, בא הערסול העצמי, המנטרה המבקשת רוגע-להביא שקט ושלווה לתוכך. הילדה שבתוכך היא המדברת אל עצמה ומצליחה להרגיע. 

קריאה נואשת לאהבה

מי ייתן ,

אהבה ועוד אהבה

מרים אהובה

**************

מנסה להעלים עצמך

בלב פנימיותך,

מתעלמת מנוכחותה ...

עם השנים נותנת בך

אותות וסימנים

מזכירה לך את הבריחה,

את חוסר הביטחון ...

מעתה, יכולה להניח ראשך בשלווה ...

שיר מרגש צרבת

קראתי אותו מספר פעמים

זוכרת אותו מתוך ספרך

חוטים פרומים ... !!!

התמונה פשוט קסומה בעיניי !

מברכת להמשך יום נעים 

ולבשורות טובות

חברתך לעד 

עליזה.

הרצון להדחיק מה שמכאיב, מביך, מכעיס וזועק כל כך טבעי. כולנו חוטאים בכך, ולא פעם אחת. במשעולי החיים נתקלנו ואולי עוד ניתקל בכאב, בכעס  [שימי לב, רק אות אחת משנה לחלוטין את משמעות שתי המילים]. 
בתוך הנפש מתקיימים כל ההפכים, שמחה ועצב, כאב ועונג וכו'. המשימה שלנו היא לאזן את העוצמות ואת התמהיל הנכון ביניהם, אך האמת הכי גדולה היא, שאנו נשארים ילדים [וילדות] גם כשלפנינו נוספים קמטים וגבינו מכופף מעומס השנים.