אולי נדבר

חוץ. בית כנסת. ערב שבת

המתפללים מתפזרים, כולם מדברים עם כולם.
המבטים של נוי ויותם מצטלבים. יותם מהסס לרגע, אך לבסוף אוזר אומץ וניגש אליה

יותם
(קצת נבוך)
נוי...


נוי

היי. שבת שלום


יותם

שבת שלום! מה את עושה פה?


נוי

סתם, אני עושה שבת אצל עמית אז קפצנו להגיד שלום אחרי התפילה


יותם

וואלה, מגניב. מה, הרמתן ארוחת שישי זוגית?


נוי

לא, האמת שגם כמה ידידים שלה באים. (מהססת קלות) אתה מוזמן לקפוץ אם בא לך


יותם
 

יש מצב. מה בתפריט?


נוי

מלא אוכל טעים


יותם

יאללה, למה לא? ומה איתך? מה חדש?


נוי

די רגיל, אתה יודע... (משתהה) בכל זאת, עברו רק שבועיים מאז ש...


יותם
(נבוך, מבט קצת חומק)
שנפרדנו, כן, את יכולה להגיד את זה


שתיקה מביכה

יותם

אני מתגעגע אלייך


נוי
(מחייכת בעדינות, קצת מתנצלת)
גם אני אליך


יותם
(ניגש צעד אחד קרוב יותר, מצמיד בעדינות את מצחו לשלה)
נוי אני אוהב אותך


נוי
(לוחשת)
גם אני אוהבת אותך, אבל...


יותם נסוג מעט. פניו נופלות
 

נוי

אמרתי לך... אני עדיין מרגישה שמשהו חוסם אותי... (משתהה) אני פשוט עוד לא שם.


יותם
(נאנח)
הכל בסדר


נוי

נדבר?

נוי מסתובבת והולכת. יותם נשאר לבד. שקט. מבטו עוקב אחריה. פגיע וכאוב.